שמב

שמאיר אוא"ס בריבוי ובגילוי וכמו שהוא נק' קירוב מקום, ומקום שמאיר אוא"ס ע"י צמצום שאינו מאיר רק הארה בעלמא הגם שבההארה יש בה הכל זה נק' ריחוק מקום, וכמו עד"מ כשאחד עומד בקרוב לאיזה דבר ומסתכל בה ה"ה רואה אותה דבר בכל הפרטים כמו שהוא, אבל כשעומד בריחוק מקום אף שרואה את הדבר מ"מ אינו רואה אותה בכל החלקים כמו בקרוב, ומי גורם לזה הוא הריחוק מקום, וכמו"כ הוא למעלה ג"כ ענין קירוב מקום כו', אבל לא שנא' בו ח"ו מקום גשמי, דהנה מקום אתי⁹ כתי' הוא מקומו של עולם¹⁰ ואין העולם מקומו, דשרש המקום הוא ברשימו אשר שם נצטיירו כל הד' עולמות אבי"ע בהשוואה א' ושם אינו שייך לומר רחוק וקרוב, אך למטה בגשמיות אין לנו ציור אחר רק מעלה ומטה כו'.

וביאור ענין קירוב מקום וריחוק מקום יובן מענין מח' ודיבור, דמח' הוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו ודיבור הוא גילוי לגבי זולתו, הנה אנו רואים עד שהשכל בא לדיבור ה"ה נתצמצם במיעוט אחר מיעוט, דכדי שיומשך ממח' לדיבור צ"ל תחילה מדה שבלב, ואח"כ צריך להתקטין ולהתצמצם המדה, דכשהמדה בתוקף ההתפעלות אינו יכול לדבר כלל¹¹ רק שמוכרח להתצמצם, ואח"כ כשמשפיע בדיבור ה"ז רק ההארה¹¹, דא"א לגלות השכל כמו שהוא גבי עצמו רק בחי' תחתונה, וכמו"כ במח' שהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו א"א לגלות כמו שהוא בהעלם העצמי, דמאחר שהוא גילוי השכל, וכל שהוא גילוי אינו עצם, ובהעלם העצמי נשאר יותר ממה שמגלה המח', וממח' למדות ג"כ אינו בערך, דמח' לבוש הראשון לשכל ה"ז מוחין, ומוחין למדות אינו בערך, הגם שנת"ל שהמח' ג"כ אינו מגלה כמו שהוא בהעלם העצמי, אך בגילויים א"א להתגלות יותר, ומה שאפשר להיות בגילוי הרי המח' הוא גילוי הראשון, וכמו"כ יובן למעלה דמח' הוא קירוב מקום ודיבור הוא ריחוק מקום, אך מח' ה"ז אותיות (המעלימים).

ויובן זה בעומק יותר עד"מ הראי' שרואה מהות הדבר כמו שהוא, וזהו ההפרש בין ראי' לשמיעה דארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'¹², ואם נאמר שאינו בערך וסוג זה כלל אינו שייך לומר אינו דומה, אלא צ"ל שהם בערך זל"ז, אך מ"מ אינו דומה כו', וההפרש בין ראי' לשמיעה הוא, דראי' ה"ה רואה מהות הדבר כמו שהוא אבל שמיעה אינו רואה מהות הדבר כלל רק שמצייר בשכלו הדבר ההוא, ואף