שלח

יוצא מעדן להשקות את הגן, נהר הוא השגה והבנה יוצא מעדן הוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם והוא בחי' חכם ולא בחכ' ידיעא, והנהר אינו בשביל עצמו וואס מאכט אוס השגה⁴⁴ והבנה בלא אותיות אלא עיקרו להשקות את הגן הם האותיות, נמצא יש ב' מדרי' באותיות עצם האותיות ועז"נ אבא יסד ברתא⁴⁵, דאור אבא הוא למעל' מהשתל' יסד ברתא הוא בחי' מל' עולם הדיבור⁴⁶, ואור השכלה של האותיות שהוא הארה מח"ע, ולפ"ז צ"ל מ"ש עדן הוא בחי' בעדן מקדם⁴⁷ שהוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם חכים ולא בחכ' ידיעא, ועל ל' החסידות הוא תענוג העליון.

וזהו ביו"ד נברא העוה"ב⁴⁸ באור השכלה דיו"ד וגם בעצם אות יו"ד וא"כ צ"ל ביו"ד בכל היו"ד בהאור השכלה וגם בעצם היו"ד וא"כ צ"ל יש ב' מדרי' בג"ע, ואפ"ל כמו שאנו רואין למטה דכשמשכיל איזה השכלה ה"ה מתענג א"ע והתענוג אינו ההשכלה כלל שהם ב' ענינים רק שהתענוג נתלבש בההשכלה⁴⁹ כמו שהאותיות הם כלים לההשכלה כמו השכל הוא כלי להתענוג כמו"כ יובן בג"ע שכל ההשכלה דג"ע כמו אבות העולם⁵⁰ שהם בג"ע כמה אלפים שנה ומשיגים השגות הכל מאור השכלה דיו"ד והתענוג העליון שיש בג"ע הוא מצד עצם האות יו"ד, אך הנה מ"מ הוא רק הארה מצומצמת דמה תופס מקום אות יו"ד לגבי כל האותיות שהם ך"ב קל⁵¹ [וכ"ש] לגבי כללות הדיבור, ומה גם האות היו"ד שהוא נקודה חדא⁵² דיש אות שיש לו אורך ורוחב אבל היו"ד הוא רק נקודא חדא וא"כ ה"ז רק צמצום עצום הן באור השכלה דג"ע שהוא מצד אור השכלה דיו"ד ה"ז צמצום עצום והן מצד הענג העליון שהוא מצד עצם אות היו"ד ה"ז ג"כ מצומצם מאד, וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה⁵³ להמשיך תוס' אורות בג"ע, וכן כל העבודה דעכשיו הוא להמשיך תוס' אורות בג"ע, ועל ל' הקבלה הוא להמתיק דיני לאה⁵⁴, לאה הוא אותיות המח'⁵⁵ ואותיות הם מגבילים את השכל, דבלי האותיות אפשר להתפשט השכל הרבה והאותיות מגבילים אותו, שהשכל הוא כמה שיש בהאותיות, וע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה⁵⁶ להמשיך אוא"ס בתורה ממתיקים דיני לאה, דהנה בתורה יש ב' מדרי'