רלז

ענין המח' הגם שזהו ג"כ אינו דבר חדש שהרי זהו מה שכבר השכיל או שישכיל השכל כו', ולא שבא מן המחשבה עצמה, <77>

ּ כ"א שע"י שמלביש שכלו בכח מחשבתו יוצא מהעלם העצמי לגבי עצמו כו', מ"מ ענין בחי' מחשבה זו הנה היא הכרח גם לגבי עצמו מה שבלעדה לא יבין ולא ידע בעצמו בחי' בריקת וסקירת השכל כלל, שנמצא שעם היות שהשכיל עכ"ז ה"ז אינו כלום, וע"י המחשבה בא לידי גילוי בפועל לגבי עצמו, ובזה יובן מ"ש יוצ"א ובורא חשך¹⁵⁵⁵, שלכאו' עולם הבריאה גבוה יותר במעלה לגבי היצירה כנודע, וכן לענין המשמוש בתפילין כשאומר יוצ"א צריכין למשמש תש"י, ובבורא חשך ימשמש תש"ר כמ"ש בכהאריז"ל¹⁵⁵⁶, ולכאורה יפלא מדוע יקרא הבריאה בשם חשך ויצירה בשם אור, שלפי האמת נהפוך הוא כו'.

אך הענין הוא מטעם הנ"ל דבהיות ידוע שב' עולמות אלו דבריאה ויצי' נמשלו לב' בחי' מחשבה ודבור¹⁵⁵⁷, שהבריאה היא כמשל המח' באדם, ולכן כשם שהמח' אינה מושג לזולתו כנ"ל באריכות, כן בחי' הבריאה נק' בשם העלם וחשך לגבי זולתו, ולא שעולם הבריאה היא בעצם חשך כ"א שלגבי זולתו נק' בשם חשך ולא גילוי אור להיות שאינו מושג כמו מח' האדם שאינו מושג לזולתו, ומ"מ מח' האדם היא לבוש הפנימי להשכל שיש בו יתרון המעלה על הדבור שהוא לבוש תיכוני, אלא שהיא הנותנת שלהיותה במעלה היותר גבוה אינו בא בבחי' הגילוי לזולתו כו', וזהו שארז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי¹⁵⁵⁸, ולכאו' הלא תלמוד בבלי הוא מקור וכלליות דתושבע"פ שהוא המגלה דברים הסתומי' דתושב"כ, שהרי עד"מ מצות שבת נכתבה בתושב"כ בקיצור נמרץ מאד, ובתושבע"פ היא מס' שלימה, ועד"ז בכל מצותי' ש"ת, אלא שהיא הנותנת שלהיות שהביאור דתושבע"פ היא עמוק מאד ופלפול עצום לזאת נק' בשם חשך שכמו במקום החשך לא יוכל להלוך ולמצוא איזה דבר שעומד שם כ"א מי שרגיל שם ויודע בטוב דברים העומדים שם, כ"ה בים התלמוד שהרגיל ועוסק בו בלב ונפש חפיצה יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמארז"ל