קצג

בחי' חכ', שהוא בחי' ביטול עצמי ולכן אמר ונחנו מ"ה¹⁰⁵² היינו בחי' מ"ה דחכמה כו', ודוד עבדי בחי' ביטול היש, ולכן אמר ע"ע ואנכי תולעת¹⁰⁵³ ולא איש חרפת אדם להיותו בבחי' הביטול רק שהוא בחי' ביטול היש, ועכ"ז שם אחד להם עבד ע"ש הביטול, וכן שניהם נק' בשם חכמה ובשם יו"ד וכענין יו"ד בראש יו"ד בסוף¹⁰⁵⁴ חכ' בראש וחכ' בסוף¹⁰⁵⁵, וכן שניהם נק' בשם יראה, יר"ע ויר"ת, רק שזה עילא וזה תתא, ומ"מ הכל שם אחד, והיינו מפני כי המל' בחי' יראה תתאה שרשה מהחכ' בחי' יראה עילאה כו'. ושרש ההפרש בין ששת ימי החול לשבת, שבכל ששת ימי המעשה הוא כמו עד"מ המלך שיוצא לעבדיו לחוץ במקום שהם ושם העבד משתחוה לאדוניו במקומו עצמו, אבל בשבת הוא עליות העולמות היינו כמו שהעבד נכנס לפני ולפנים לבוא לפני אדוניו להשתחוות אליו, ובודאי שאינו דומה ההשתחוואה ובחי' הביטול שבחוץ לבחי' ההשתחווא' והביטול שבפנים, רק מ"מ שניהם בחי' הביטול כו', ולהיות כי בשבת הוא עליות העולמות שבא למקור ושרש הביטול בחי' ביטול העצמי, לכן אז הוא הזווג להוליד נשמות חדשות כו', רק שם למעלה הוא רק התגלות אורות לבד, וע"י מטרוניתא ששם הוא ה"ג מנצפ"ך¹⁰⁵⁶ המחלקן לנשמות אברהם לבד כו' כ"א בפ"ע, לכן עיקר ההולדה הוא ע"י מטרוניתא וזהו זיווגא דכנס"י במלכא קדישא כי ההשפעה שמקבלת המל' מן חכ' צ"ל ע"י זעיר לכן נק' מלכא קדישא¹⁰⁵⁷ כי בשבת מקבל זעיר מוחין דאבא הנק' קדש ומשפיע למטרוניתא, אך הנה ידוע כי באתעדל"ת אתעדל"ע וא"כ ממילא מובן שבשבת צ"ל העלאת מ"ן דמל' בא"א¹⁰⁵⁸ שלא כאשר בימי החול ולפ"ע ההעלאת מ"ן¹⁰⁵⁹ כן נמשך המ"ד, וזהו שא' בזהר מהיכן יהי' הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה זהו בזמנא דנטלא מבי אבא כו', כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע¹⁰⁶⁰ לצורך ההשפעה לחזק הישינות כו', וכל ההשפעות והמשכות דחול הוא הכל למטה מן השמש מה שנמשך ע"י השתלשלו' מבינה שדינין מתערין מינה היינו שהיא אם הבנים דחו"ג אברהם ויצחק שאברהם יצא ממנו ישמעאל¹⁰⁶¹ כו' עד שבהשתלשלו'¹⁰⁶² נתהוה צפרנים