קמ

מחשבתינו המלובשת בגוף לגבי מחשבתו של הקב"ה שאין לו דמות הגוף³⁶¹ ולא גוף ח"ו, והענין הוא כי הנה באדם הרהור דהיינו מחשבה לא עביד מידי³⁶², כי הנה המחשבה נק' נהר³⁶³ והיינו דכמו³⁶⁴ הנהר שנובע מן מקורו והולך בתמידות לא ינוח ולא יעמוד, כך המחשבה היא נובעת בתמידות ממקורה מהשכל ולא תנוח אפי' רגע שתמיד תשוטט מחשבת האדם באיזהו דבר, ואעפ"כ לא תפעול שום פעולה מורגשת ולא תעשה רושם כלל כמו הדבור והמעשה, כמו עד"מ כאשר ידמה אדם במחשבתו להוות ולעשות איזה מציאות שיהי' הנה מחשבתו <17>

ּ לא תפעול, ואף אם ידמה ויצייר בשכלו צורת המציאות אשר ברצונו להוות עכ"ז הי' כלא הי' עד יפעול ויצא לפועל ע"י כח המעשה דוקא או ע"י הדבור שמצוה לאחרים לעשות, ונמצא המחשבה אין לה כח לפעול ולעשות כמו הדבור והמעשה שעיקר הפעולה הוא ע"י המעשה דוקא או הדבור עכ"פ שמצוה לאחרים, וזהו דהרהור לא עביד מידי שהמחשבה היא בחי' אין לגבי הדבור והמעשה שהם היש, ואינו כן במחשבתו ית' שהמח' דוקא היא תפעול והיא³⁶⁵ היש כי כאשר עלה במחשבתו ורצונו להוות ולהאציל האצילות הנה אז נאצל ונתהוה ממש ע"י מחשבה זו כו' וכמ"ש כ"ז בפרד"ס שער הצחצחות פ"ג³⁶⁶, ואדרבה שם נהפוך הוא שהתהוות המציאות שע"י מחשבה הוא הרבה גבוה במעלה ומדריגה מהמציאות שנתהווה ע"י הדבור, וכידוע מענין צופה ומביט³⁶⁷ עד סוף כל הדורות במחשבה א', ששם הוא למעלה מבחי' גדר וזמן, וכמ"ש בזהר שבמחשבה אחת נבראו כל העולמות³⁶⁸ אבי"ע, וגם תחה"מ ואלף השביעי, וכל העליות הכל נכלל במחשבה זו שממנה התהוותם, אך כשבא השפע בבחי' הדבור הוא שנתצמצם האור בבחי' מיעוט אחר מיעוט ובבחי' ההתחלקות עד ששם נעשה ונתהוה בחי' זמן להיות שנים וחדשים וימים כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז שהתהוות הזמן הוא רק מבחי' מל' שהוא דבור העליון, אבל בחי' המדות עליונות שלמעלה מהדיבור כתי' כי אלף שנים בעיניך³⁶⁹ כיום אתמול, שכולל אלף שנים ביום א' עד שבמחשבה עילאה הוא למעלה מהזמן כנ"ל שהרי צופה ומביט עד סוף כל הדורות במח' וסקירה אחת, נמצא מובן מזה שלמעלה עיקר בחי' ההתהוות הוא מבחי' המחשבה דוקא עד שגם כל מציאות כשעלה במח' ונתהוה שם עי"ז, הנה יש בו חיות ואור יותר הרבה מכמו שהוא מהותו ומציאותו³⁷⁰ כשנמשך אח"כ למטה ע"י הדבור