לג

מסית ומדיח ח"ו, אלא לאחר הבירור²⁶, שכשמבררין אותו, והיינו כשמסית ומדיח ואין נשמעין לו אז כד אתכפי' סט"א²⁷ אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין שמצד הנח"ר שנמשך מצד כפיית הרע עי"ז נמשך ענג העליון עד שמאיר הארת הענג בכל העולמות. ויש לפרש זה בב' דרכים, הא' שהיצה"ר בעצם רע הוא וע"י שמבררים אותו ע"י שכופים אותו ע"י העדר מילוי רצונו עד שגם הוא מתרכך להיות ג"כ כפוף ובטל עד שגם הוא בטל לאלקות כו' ה"ז יותר טוב מכמו שהי' טוב מצד עצמו, וה"ז כמו שעושים מרקחת מצנון שהוא בעצם מר הוא וחריף מאד וממתיקים אותו ע"י הביטול והטיגון בדבש²⁸ שמטגנים אותו ואז נעשה דבר חשוב יותר הרבה מכמו שהי' קודם שטיגנו אותו עד שעולה על שולחן מלכים לכבד בו אותו כו', ועד"ז יובן ענין היצה"ר אם הי' מתחלה טוב לא הי' לו מעליותא כ"כ שהרי על הטוב נא' רק טוב לבד כמארז"ל טוב זה מלאך טוב²⁹, שהרי הרבה טוב נברא כו', כ"א יצה"ר לאחר הבירור ה"ה טוב מאד שהוא עד"מ הצנון כשמטגנים אותו אז משתנה למעליותא כו'.

והדרך הב' שגם היצה"ר בעצם טוב הוא, כי כל עיקר ענין ההסתה שמסית ומדיח אין כוונתו שיצייתו כ"א שלא יצייתו לו²⁹, וזה כל עיקר כוונתו כו', וא"כ ה"ה טוב יותר מכמו טוב בעצם שהוא היצ"ט, שהרי היצ"ט אין לו מעלה כ"כ במה שמסית אותו לטוב שאינו מראה לו טוב אחר, משא"כ היצה"ר שמראה לו טיב העוה"ז ותענוג שנפל בשה"כ בדברים האסורים, שלחיך הם מתוקים, או שארי תאוות שהם עריבים על האדם וא"א לכחד זאת שהרי בעצם הם מפסולת התענוג שנפל בשה"כ, וזה שמראה אין רצונו שימלא כפי הסתתו אותו למלאות תאוותו, כ"א שלא יציית לו כלל אחרי אשר הראה לו טוב טעם תענוג שנפל בשה"כ עכ"ז יסגף א"ע ויגדור עצמו לבלי יומשך אחר תענוגי עוה"ז השפל והגשמי כ"א לזבוח את יצרו³⁰ ולקרר רתיחות דמו מה שנרתח ע"י הסתת היצה"ר ולהיות מעובדי ה' הזובחים את יצרו לפניו, א"כ טוב זה הוא יותר נעלה מכמו טוב שלא הראה לו טוב אחר כלל, וא"כ היצה"ר בעצם גם כמו שהוא קודם הבירור ה"ה טוב מאד, פי' שבטוב זה יש יתרון על טוב עצמו כו' והיתרון הוא גדול כ"כ עד שנק' בשם מאד כו', ובזהר איתא משל ע"ז מהזונה עם בן המלך³¹, שהמלך צוה לזונה להסית את בנו שידע אם בנו