יט

גדול הוי' ומהולל כו' בעיר אלקינו היינו שהתגלות ש' הוי' כמ"ש בבחי' א"ס שנק' גדול הוא בעיר אלקינו דייקא כו'.

והנה זהו פי' א' בפסוק הנ"ל דגדול הוי', והנה יש פי' ב' בפסוק הנ"ל והוא משארז"ל אימתי גדול³⁸ כשהוא בעיר אלקינו כו' דלפ"ז משמעו דשם הוי' מצד עצמו אינו עדיין בבחי' גדול רק כשהוא בעיר אלקינו אז נעשה גדול וכ"ה בזה"ק ויקרא ד"ה א' דמלכא בלא מטרוניתא לא³⁹ הוא מלכא ולאו הוא גדול כו'. ולהבין ענין זה יש להקדים ענין מה שמצינו במרע"ה שהי' כבד פה וכבד לשון⁴⁰ וידוע שזהו מצד יתרון מעלתו בבחי' ביטול דמ"ה דחכ' בעצם ולכן לא הי' יכול להשפיל א"ע בבחי' דבור וא"כ מה זה שמצינו אח"כ שבשעת מ"ת זכה לדבור נחשב לו זה ליתרון מעלה כיון שהוא ירידה והשפלה להלביש א"ע בדבור. ועוד י"ל המאמר ומתלמידי יותר מכולם⁴¹ האיך יתכן שהרב המשפיע יקבל מן התלמיד המקבל ממנו כו'. אך באמת הנה אנו רואים שכאשר ידבר החכם איזו חכ' עמוקה בדבור שיתוסף לו⁴² בשעת מעשה חדשות ממקור החכ' כו', והטעם לזה כי שרש אותיות הדבור אינם נמשכי' מן המוצאות רק עצם שרשם הוא מבחי' מקור החכ'⁴³ שלמעלה מבחי' גילוי החכ' מאין⁴⁴ כו'. ועתה יובן ענין הנ"ל במשה כי אע"פ שמתחלה הי' במעלה גבוה בחי' מ"ה דחכ' ולכן הי' כבד פה אך אח"כ זכה למעלה יותר גבוה שזכה למקור החכ' שממנו תמצא החכ' מאין כו' ולכן הי' בכחו להשפיל א"ע בדבור הנמשך ממקור החכ' כו'. וזהו הטעם דמתלמידי יותר מכולם, כי ע"י דבורו לתלמידו מעורר מקור חכמתו להתגלות בשכלו בשעת מעשה ולכן ניתוסף לו חדשות בעילוי יותר ממה שהשכיל בתחלה כו'. ועתה יובן ענין אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו, כי הנה ידוע שהאותיות נק' אבנים⁴⁵ וצירופי האותיות נק' בשם בתים ועיר אלקינו הוא מקור כל הצירופי' שהוא בחי' המל' מקור הדבור⁴⁶, וזהו גדול הוי' שבחי' ש' הוי' הוא בחי' המדות דאצי' כמ"ש מקבלי' המוחי' דח"ע, והנה נא' אני הוי' הוא שמי⁴⁷ שהוא בחי' שם בלבד לגבי עצמות המאציל ונמשך בבחי' צמצום מעצמות