ב

ג"כ, וא"כ הוא תלוי בזמן כו'). ויובן בהקדם כלליות ענין מעשה העגל שאמרו הערב רב לישראל בראותם כי בשש משה⁹ לרדת מן ההר, וכי בא שש ולא בא, שיעשו העגל והצליח מע"ש ואמרו אלה אלקיך ישראל¹⁰ אשר העלוך מאמ"צ, שזהו באמת פלאי פלאות וכ"ש על דור דיעה¹¹ שיחשבו כן שעגל זהב עשוי מדומם גשמי יהי' הוא האלקה, והוא אשר הוציא את ישראל ממצרים, שהחוש מכחישו שכולם ראו שלא הי' עגל בעת צאתם ממצרים, ואם הי' משה בא תחלה לא הי' מקום כלל לערב רב לאמר לישראל ולפתותם על מעשה העגל, רק מפני טעותם ויום המעונן¹² אשר לפי דעתם איחר זמנו אז הי' מקום לערב רב לפתותם והצליח מע"ש כו' שעשו כו'. אך לכאורה אינו מובן לעינינו כלל, ושייכותו לענין מה שאיחר משה לבוא לפי דעתם כו'.

והענין הוא כי הנה עיקר טעות פרעה¹³ מלך מצרים שאמר מי הוי' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את הוי'¹⁴, אשר ע"כ לא אשלח את ישראל, ועד"ז גם שארי הכופרים באמונה כו' אין הענין שמכחישים באמיתיות המצאו ממש, כי כולם יודעים אותו, שהוא יוצר כל היצורים והוא נצחי, וכמ"ש כי ממזרח שמש עד מבואו¹⁵ גדול שמי בגוים ובכ"מ מוקטר כו' וכמארז"ל דקרו לי' אלקא דאלקייא¹⁶, וכדכתיב הודו לאלקי האלקים¹⁷, אלא שענין טעותם שהוא¹⁸ שאומרים עזב ה' את הארץ¹⁸ ביד המזלות ושרים העליונים, ונתן להם הכח שיהיו הם המנהיגים את הארץ כפי רצונם ואות נפשם, ואין לו ית' שום חלק בההנהגה כלל, להיות כי הוא מרומם ונעלה מערך ההגשמה הנעשה ע"פ האדמה, וה"ה השפלה לפניו ית' להשפיל א"ע בעלולים השפלים שלמטה ולכן עזב אותם בידי השרים והמזלות שהם ינהגו אותם, וזהו שאה"כ השמים שמים להוי'¹⁹ והארץ נתן לבנ"א, פי' השמים אין כוונתו על השמים הגשמי' כ"א ע"ד כמו שמים לרום²⁰ וכמו כגבוה שמים מארץ²¹, והוא להרחיק הרוחניות מהגשמיות, ולהבדיל ביניהם זהו ע"י אומרו כהבדל שבין שמים שהוא הנראה לעין גשמי' מרומם ונבדל מן הארץ שהוא דבר היותר שפל והיותר תחת, כן כל דברים הרוחני' כמו המלאכים וכלליות בי"ע רוחניים זהו להוי' שהוא המנהיגם בהשגחה פרטיות, אמנם הארץ וכל אשר בה הנה מצד היותם עלולים היותר שפלים ה"ז השפלה לפניו ית' להשפיל א"ע להשגיח בהם השגחה פרטי' ולכן נתן הכח להמזלות ושרים שלמעלה שיהיו הם המנהיגים והמשגיחים כפי רצונם