שמג

]לענין ק"נ דאצי', ע' בהגהות על דרוש זה דבהרת (משנת תרט"ו) מהרקנטי¹² שסובר שגם כלי' דאצי' הם נבראים, ואעפי"כ נק' אצי'¹³, וכמו שיש נשמות דאצי' ואע"פ שאינו מאיר בהם הארת הקו, מ"מ נק' נשמות דאצי', וכמו זקנים דמשה שנא' עלי' ויאצל מן הרוח לשון אצי', עד"ז יובן שאפ"ל ק"נ דאצי' כו'].

ועפ"ז יובן ג"כ מש"ל בשם הזהר וע"ח שבהסתלקות אור אבא מז"א הוא סיבת התהוות הנגע. והענין כי התלבשות אור א"ס הוא בחכמה דוקא כמ"ש בסש"ב פרק ל"ה בהג"ה, ולכן כדי שיהי' התכללות גמור בז"א הוא ע"י גילוי אור אבא (והגם שהוא ע"י תפארת היינו כמ"ש בפע"ח גבי קדוש דיוצר דפי' שת"ת הנק' וי"ו עולה ומקבל הארה מחכמה עילאה הנק' קדש ועי"ז נק' קדוש. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י¹⁴ בפ' אמור. והגם דלעיל אמרנו דקדוש נק' הת"ת ע"ש שמקבל מבחי' כתר היינו כי אור הכתר מאיר באצי' ע"י חכמה עילאה כמ"ש בע"ח דאור א"ס מתלבש באצי' בחכמה לבדו כו'), ולכן כאשר מאיר אור אבא שבו מלובש אור א"ס ב"ה ועי"ז נעשה ההתכללות ויחוד ע"ס דאצי' אזי עי"ז לא תוכל קליפת נוגה דאצי' להיות לה יניקה מבחי' עור אדם העליון דהיינו בחי' ז"א, לפי שבה אין מאיר שום הארת אור א"ס שיתכללו יחד כי שרש נוגה הוא משבה"כ מעולם התהו שאין בה התכללות. אמנם בהסתלקות אור אבא מז"א ואזי לא יש בחי' התכללות במדות דאצילות וכנ"ל שעיקר ההתכללות הוא ע"י הארת אור א"ס שמאיר ע"י החכמה. ואזי מחמת שאין בה התכללות זו אזי יוכל להיות יניקה לק"נ דאצי' מעור המל' או מז"א. וזהו ענין הנגע שהוא מה שיונקים ק"נ דאצילות יניקה מעור זו"נ דאצילות. ולכן התיקון לזה הוא והובא אל הכהן שהוא המשכת אור אבא שהוא דוחה החיצונים והיינו שלא יהיה יניקת הקליפות רק משערות דנוק' ולא מהעור עצמו. והנה הנגע הוא בהרת לבנה ועד"מ למטה באדם הוא ענין הסתלקות הדם מאותו מקום כי הדם הוא הנפש. ועמ"ש בביאור בשעה שהקדימו¹⁵ נעשה ובד"ה לסוסתי¹⁶. וכך למעלה בחי' החכמה תחיה והוא בחי' אדם א' דם ובהסתלקות אור אבא הוא ענין הסתלקות בחי' והחכמה תחי' מאותו בחי' עור. וזהו ענין הבהרת. ועמ"ש מזה ג"כ סד"ה ביום השמע"צ¹⁷ שהבהרת הוא ענין שמעכב ההשפעה והמשכת החיות, וע' במא"א אות ב' ס"ח. ואח"כ כשיש שער לבן יונקי' ק"נ מהעור ע"י השער לבן כו' ולכן צריך הסגר (ופי' וענין עור יובן ע"ד שנת' למעלה בענין פי' קשר של תפילין למעלה שהוא מבחי' עור כו'. ועד"ז יובן גם כאן פי' וענין יניקת ק"נ דאצילות מעור