שלה

ולא געלתים לכלתם, לכלתם כתי' ששכינה עמהם⁵ ואדרבה שבגלות נמשך ממקום עליון יותר.

והנה כדי שיומשך בחי' דמה לך דודי לצבי כו' שהיא בחי' שלמעלה מהשתלשלות, זהו מה שא' יהודא בן תימא הוי עז כנמר, דהוא ע"י גזירות וסייגים של דברי סופרים, כי ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, כי תורה אורייתא מח"ע נפקת שהיא בחי' כמראה אדם, אבל ע"י ד"ס ממשיכים מלמעלה מבחי' כמראה אדם, ולכך ערבים עלי ד"ס. ולזה עיקר הגזירות תיקנו בחורבן ב"ש, י"ח דבר שגזרו ב"ש וב"ה, והיינו לפי שבגלות צריך שיהי' נמשך מבחי' דמה לך דודי לצבי, ולכך כדי להמשיך בחי' זו זהו ע"י עז כנמר כו' רץ כצבי שזהו ענין התגברות בקדושה גזירות וסייגים כו'. וזהו עז כנמר שזהו ע"ד מ"ש כי עם קשה עורף הוא וסלחת, שקשה עורף הוא למעליותא⁶ ולכך וסלחת, והיינו שקשה עורף הוא בחי' ביטול הרצון שלמעלה משכל וטו"ד כלל, וכמו עד"מ עקשות שמתעקש אעפ"י שמבין בשכלו שהוא כנגד השכל, אעפ"כ הוא מתעקש בלתי שום שכל לפי שכך הוא רוצה שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל, וכך יש בחי' זו בקדושה בחי' קשה עורף ביטול הרצון שלמעלה מן השכל שזהו ענין עז כנמר כו', ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' המשכה שלמעלה מבחי' אדם שיכול להיות נמשך אפי' כמו שהם בגלות כו', וזהו מ"ש בשאול ויהונתן מנשרים קלו ומאריות גברו והיינו לעשות רצון קונם כו'.

וזהו מ"ש אתה גבור לעולם אד' מחי' מתים אתה, והענין הוא דהנה ארז"ל לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים. ולכאורה אינו מובן שהרי אנו רואים שאין בינינו גרים כלל, אך הענין הוא דהנה גרים קאי על ניצוצות דקדושה⁷ שנפלו בשבירת הכלים מבחי' ז' מלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה שנא' וימלוך וימת כו', ולא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים דהיינו כדי לברר אותן הנצוצות ולהעלותן לקדושה. וזהו מחי' מתים אתה שמחי' אותן מתים דהיינו אותן ניצוצות שנפלו למטה. וזהו מחי' בגי' ס"ג לפי ששרש השבירה הי' בשם ס"ג וצריך להעלותן לשם ס"ג. וזהו מחי' מתים כו' והיינו ע"י שאדם אוכל מאכל ומברך עליו תחילה וסוף עי"ז הוא מברר אותן הניצוצות שנפלו שם. אך הנה כדי שיוכל לברר אותן נמשך זה הכח מלמעלה. וזהו אתה גבור לעולם אד' שהוא ענין שם אגל"א⁸, שנותן כח לברר ולהעלות את הניצוצין להיות בחי' מחי' מתים. וזהו רב להושיע,