שיז

הבט משמים וראה, ומהו דוקא ע"י שמים. אך הענין הוא שמים הו"ע מדת אש ומים, אש הו"ע גבורה העלאה מלמטלמ"ע, מים הו"ע חסד המשכה מלמעלמ"ט, כמים שיורדין ממקום גבוה אל מקום נמוך, ויש מדה שמחבר חו"ג והוא ענין ת"ת, ושמים ג"כ נטל הקב"ה אש ומים וערבן זה בזה שהו"ע מדות, ולפיכך בתי' שמים יש אותיות מים כולו ומאש יש רק אות השי"ן והוא מפני שבמדות רובו חסדים כמ"ש זכר חסדו, ומפני זה אנו מבקשים הבט משמים כדי שיוכל להיות ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, כי אהבה פנימי' החסד, ושנאה הו"ע גבורה, וע"י שנמשך ע"י מדות ובמדות הוא רובו חסדים לכך יוכל להיות ואוהב את יעקב. וזהו דוקא ע"י מדות, שאם לא יומשך ע"י מדות אזי שכינתא בגלותא סליק לעילא ולעילא פי' לעילא הוא בחי' יחיד שגבוה מסובב וממלא ושם כחשיכה כאורה, אם צדקת מה תתן לו אם רבו פשעיך מה תעשה לו, שיוכל לימשך למקום שאינו ראוי, לכן אנו מבקשים הבט משמים שיומשך ע"י מדות ויוכל להיות ואוהב את יעקב. וזהו"ע שאנו אומרים אחד שע"י שהז' מדות הם טפל ובטל לא' עי"ז נמשך הא' דוקא בח' ד' שהו"ע מדות, כי לעוצם רוממות של א' יוכל לימשך למקום שאינו ראוי.

וזהו"ע מ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה גו' כי כל בשמים ובארץ, הנה לך וכל הם אותיות שוים רק לך הוא העלאה וכל הוא המשכה, ולך וכל הם בגימט' נו"ן, וזהו"ע שארז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם שמדות נמשכים מבינה, הגם שעיקר משכן של מדות הם בלב מ"מ נמשכים מבינה כי אנו רואים שמה שאדם מבין שטוב הדבר לפניו הוא אוהב וכן כל המדות, ומהו ענין שער, שער הוא הטי' בשכל האיך להיות המדה, ומהו"ע חמשים שז"מ כל אחד כלול מז' הרי מ"ט, ושער החמשים הוא עצם הבינה, וכשצריך לימשך מבינה למדות הוא דוקא ע"י שער, כך כשנכלל ממדות בלאו מכל אינון מדות איהו כלל נכלל ג"כ ע"י שער. וזהו לך הוי' הגדולה ואף שגדולה הוא מדה גבוה שזהו"ע מע"ב מ"מ נכללים בלך שזהו מדות בלאו מכאמ"כ⁴.

וזהו"ע כגוונא דאינון מתייחדין לעילא, אינון קאי על מדות, מתייחדין לעילא פי' לעילא הוא בינה שנכללים המדות בבינה, ולא בבינה לחוד אלא בהתגלות עתיק שבבינה שזהו מדות נכללין בלאו מכאמ"כ. וזהו"ע מה שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, שהאבות הם ענין שמים שהוא מדות, שיצחק ויעקב בגימט' שמים, יצחק הו"ע גבורה העלאה ממטלמ"ע, אברהם הו"ע חסד המשכה מלמעלמ"ט, ויעקב הוא כלול משניהם שזהו"ע מדות, וזהו שאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד שמדות נכללין באחד שהו"ע לאו מכל אמ"כ, ועי"ז שהמדות נכללין בלאו מכא"מ הנה עי"ז אח"כ נמשך מלאו מכאמ"כ במדות. וזהו"ע מ"ש כי כל בשמים ובארץ מהו פי' כל הוא ע"ד שכתי' אמרו אליו כל תשא עון ופי' המגיד ז"ל⁵