שטז

פסוד"ז ובק"ש, ואף שהראשונים תנאים ואמוראים לא האריכו בתפלה וכש"כ בפסוד"ז, רק מפני שהם היו נשמות גבוהים במעלה גדולה הי' די להם בהתבוננות מעט נקבע בלבם אחד האמת בקביעות שלא יהי' חולף ועובר, אבל אנו שנתרחקנו ונתגשמנו מרוחניות צריכין אנו לאריכות ההתבוננות. ומהו אריכות ההתבוננות זהו פסוד"ז ובק"ש כדי שנוכל לבוא לידי שמ"ע ישראל גו' הוי' אחד, שמע ישראל הוא ע"ד לבנ"י עם קרובו.

וענין הוי' אחד מכאן למד הרמב"ם מצות ליחדו, משמע שהפסוק בא להורות על יחוד אלקות. ולכאורה הל"ל יחיד שמורה יותר על א"ס שהוא יחיד ומיוחד, אבל אחד הוא אחד המנוי כמו בשי"ב כתי' ששת ימים עשה וכתי' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, וכמו בי"ב שבטים שאחד מהם נק' אחד כמו אחיכם אחד, שילחו מכם אחד, ויפתח אחד את שקו, ואצלו ית' כתי' הוא אחד ואין שני לו, והל"ל יחיד שהוא מורה יותר על אחדותו ית', ובפרט שמצינו כמה פעמים שאנו אומרים יחיד כמו יחיד חי העולמים מלך, מלך יחיד חי העולמים, והכא שהרמב"ם לומד מכאן מצות ליחדו להוציא השיתוף כש"כ שצריך למימר יחיד שמורה יותר על אחדותו ית', ומאחר שאנו אומרים אחד משמע שמאחד מצינו לידע אחדותו ית' מה שמיחיד אין יכולים לידע. וצ"ל מהו"ע של יחיד. הנה יחיד מורה על א"ס שגבוה מסובב וממלא, שאצלו כתי' אני הוי' לא שניתי אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, כולם בחכ' עשית שחכ' נחשבת כעשי' גשמי' לגבי', אבל ענין אחד הוא אותיות א' ח' ד', ח' הוא מורה על ז' רקיעים (ולמעלה הו"ע ז' מדות העליונות) וארץ, וד' מורה על ד' רוחות העולם שבזה נכללים כללות שמים וארץ, את השמים כל צבא השמים את הארץ כל צבא הארץ, וא' מורה על א"ס אלופו ש"ע, שענין זה מיחיד אין יכולים לידע, שיחיד קאי על א"ס שקדוש ומובדל מן העולם, וזה שנתהוה עולמות יכולים לדמות שהם דבר נפרד, ואף שנתהוה בריאה יש מאין מ"מ כיון שנתהוה יש יכולים לדמות שהוא דבר נפרד, אבל אחד מורה אף שהם ח' ד' מ"מ הם טפל ובטל לא'. וזהו שאי' ברמב"ם הוא שהנביא אומר והוי' אלקי' אמת הוא אמת ואין לאחר אמת כאמיתתו, שכל העולמות שנבראו ממנו הם טפל ובטל לא"ס אלופו ש"ע. וזהו מעלת אחד, לכן אנו אומרים אחד ולא יחיד. וכן מצינו לע"ל כתי' והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד ופריך בגמ' אטו האידנא לאו אחד הוא ומתרץ שם כמה תירוצים לא כמו שאני נכתב אני נקרא שעיקר גילוי דאחד יהי' לע"ל דוקא, משמע שבחי' אחד הוא מד' גבוה¹.

והנה למעלה מהו"ע דאחד הו"ע ז' מדות העליונות והז' מדות בטלים לא' והא"ס נמשך בז' מדות שלעוצם רוממותו של א' אינו יכול לימשך למטה אלא ע"י ז"מ. וזהו שאנו אומרים השקיפה ממעון קדשך מן השמים² וברך את עמך ישראל³,