שטו

הללוי' הללו את ה' מן השמים

בס"ד

הללויה הללו את הוי' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו, ואי' ברש"י בשבת שב' מזמורות של הילולים הללוי' הללו את ה' מן השמים והללו אל בקדשו הם עיקר פסוד"ז. ובזהר אי' ששני מזמורים הללו הם שבחא דכולהו, שבהללו אל בקדשו נכלל כל ע"ס, ובהללויה גו' מן השמים נכלל כלליות שמים וארץ. ובסידור האריז"ל אי' בפרט שבהללויה גו' מן השמים נכלל ד' עולמות אבי"ע וד' יסודות ארמ"ע וד' בחי' דצח"ם, הללויה גו' מן השמים קאי על אצי', הללוהו במרומים קאי על בריאה, הללוהו כל מלאכיו קאי על יצירה, הללוהו כל צבאיו קאי על עשי', וזהו המשכה מלמעלמ"ט. ואח"כ חשיב התכללות מלמטלמ"ע שמש וירח זהו התכללות מעשי' ביצי', כל כוכבי אור זהו התכללות מיצי' בברי', שמי השמים זהו ההתכללות מבריאה באצי', והמים אשר מעל השמים זהו התכללות בעצמיות המאציל. והדר חשיב ד' יסודות, אש זה יסוד האש, שלג וקיטור זהו יסוד המים, כי קיטור העשן הוא מיסוד המים כי אנו רואים שעץ כל מה שיש בו לחלוחית יותר ביותר הוא מעלה עשן, והיינו מפני שעשן הוא מיסוד המים, רוח סערה עושה דברו זה יסוד הרוח, ההרים וכל גבעות זה יסוד העפר והוא דומם, עץ פרי וכל ארזים זהו צומח, והחי' וכל בהמה זה חי בלתי מדבר, מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים זהו מדבר. והדר גמר וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו, פי' שבנ"י הם קרובים להוי', והגם שכתי' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו ואי' במד"ר אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן אלא אשר לו אלקים קרובים אליו שאלקים קרוב לבנ"י כבי', אלא הענין הוא כי התם בש' אלקים שם אלקים קרוב לישראל אבל הכא שקאי על יהללו את ש' הוי' שלגבי ש' הוי' בנ"י קרובים לש' הוי' וזהו"ע של המזמור.

והנה ענין דפסוד"ז הוא לבוא לידי אריכות ההתבוננות, כדאי' כל המאריך באחד ופי' המאריך באחד הו"ע אריכות ההתבוננות, ומהו האריכות ההתבוננות זהו