שח

חיצוני', מפני שזה שנתהוה העולם אינו אלא משם והארה בעלמא שאינו נוגע באוא"ס כלל. כידוע לחכמי המחקר שיש ב' בחי' השפעה אור ושפע, שפע הו"ע השפעה פנימי' שפועל שינוי בהמשפיע בין קודם ההשפעה בין שעת ההשפעה, כמו למשל השפעת הרב לתלמידו שצריך לצמצם את שכלו בכדי שיבין תלמידו וצריך לשנות לו דרך קצרה הרי זה פועל בהמשפיע שינוי בין קודם ההשפעה בין שעת ההשפעה. אבל אור הוא דבר שאין בו שינוי כמו נר שמביאין אותה לחדר אפל אין שום שינוי באור אם מאיר או לא, ולכן נק' בש' אוא"ס מפני שכל התהוות העולמות שנתהווה ממנו ית' אינו נוגע בו כלל ואינו פועל בו שום שינוי, לכן נק' מציאות העולם בש' חיצוני', ותהלים שהו"ע סיפור ושבח של מקום איך שנבראו העולמות נק' חיצוני', אבל תורה נק' פנימי' כי בתורה כתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך פי' מצוה הוא לשון צוותא וחיבור, אשר אנכי מי שאנכי, כי תורה היא להמשיך א"ס לכן נק' בחי' פנימיות.

ולבאר היטב ענין חיצוני' ופנימי' י"ל כי הנה כמו שאנו רואים באדם שיש בו ג"כ ענין חיצוני' ופנימי', שג' לבושים מחשבה דיבור ומעשה הם נק' בכלל חיצוני', ובהם גופא יש חיצוני' ופנימיות עד"מ מעשה הו"ע חיצוני' לגבי דיבור כי אנו רואים שאדם יוכל לעשות איזה מלאכה ומדבר בעת מעשה, ובמעשה גופא יש חיצוני' ופנימי' למשל כח הזריקה הוא כח היותר חיצון, כי ענין זריקה נמצא גם בבהמה כמו שאי' שהיו צרורות מנתזין מתחת רגלי', אך בהמה מפני שאין לה דעת לכן היא מזקת אבל אדם שמורגל שלא להזיק לכן אינו מזיק שזהו חיצוני' שבמעשה, אבל כתיבה הו"ע פנימי' שבמעשה שיוכל לכתוב דבר שכל, ומ"מ בכלל נק' מעשה חיצוני' לגבי דיבור ודיבור לגבי מח' נק' ג"כ חיצוני' כי מח' הוא גילוי העלם עצמי לגבי עצמו אבל דיבור הוא גילוי לגבי זולתו כי לעצמו א"צ דיבור כלל, ובדיבור גופא יש פנימי' וחיצוני' היינו כשמדבר דברי עולם הו"ע חיצוני' שבדיבור אבל כשמדבר דברי תורה או כשמספר שבחו של מקום הו"ע פנימי' ומ"מ לגבי מח' נק' דיבור חיצוני', ובמח' גופא יש ג"כ חיצוני' ופנימי' דהיינו סתם מח' היא חיצוני' ויש עומק המחשבה שהיא פנימי'. ובכלל הג' לבושים אלו הם חיצוני' אך שיש בכל או"א חיצוני' ופנימי', מפני שיש בכל או"א חב"ד חג"ת נה"י אך שיש ביניהם לבוש פנימי' תיכונה וחיצונה, ובכלל הם חיצוני' לגבי עצמי' שהוא שכל ומדות שכתב רבינו בתניא ששכל ומדות זהו עצמי' הנפש. אך פעם כתב רבינו בדרוש ששכל ומדות ג"כ אינם עצמי' הנפש אלא לבוש לעצמי' רק שהוא ע"ד גוף ונפש שגוף ג"כ הוא לבוש להנפש רק לא כמו שארי לבושין שיכול לפשוט כמו שיש בגדי חול ובגדי שבת שפושט בגדי חול ולובש בגדי שבת אבל גוף ונפש הוא לבוש שמיוחד עם הנפש שאינו יכול לפשוט כי בע"כ אתה חי, וגם ה"ה מתיחד עם הגוף שאין אתה יכול להפליג לומר זה גוף וזה נפש שהם שני דברים נפרדים כי בהם יחוד באופן אחר. כך שכל ומדות לגבי עצמי' הנפש, מ"מ לגבי לבושין נק' פנימי'. ובזהר אי' שיש ד' בחי' נר"נ ונשמתא לנשמתא, כמו באדם שיש ראש גוף ורגל שזהו נשמה רוח נפש ונשמתא לנשמתא היא עצמי' הנפש. כך למעלה יש ג' לבושין שהם ג' עולמות בי"ע