דש

מ"מ אנו רואים שדוקא כשהוא בקטנות צריך לארץ אבל לאחר שנתגדל יכול להיות נפרד מן הארץ, וכ"ש חי ומדבר, והגם שהם ג"כ מקבלים חיות מן הארץ שכתי' ארץ ממנה יצא לחם, מ"מ אנו רואים שיכול ליזון באויר ושט ע"פ המים, כמו"כ יש הפרש בין עלדאת"כ לעלדאת"ג שבעלדאת"כ עומדים תמיד בביטול ואינם יכולים להיות נפרדים מאלקות אפי' רגע אחת, אבל ברואים שבעדאת"ג יכולים להיות נראים נפרדים מאלקות. והנה בנפש האדם יש ג"כ ענין עלדאת"כ ועלדאת"ג שהו"ע מח' ודיבור, מח' הו"ע עלדאת"כ מפני שהוא העלם העצמי לגבי עצמו שיכול לחשוב אדם כל היום ואין הזולת יודע מה שהוא חושב והו"ע עלדאת"כ, אבל דיבור הוא דבר לזולתו שהדיבור הוא נפרד וגם המקבל הוא ג"כ נפרד והו"ע עלדאת"ג. לכן מצינו במשה שכתי' אצלו מן המים משיתיהו שהי' מעלדאת"כ רק שנשפל בעלדאת"ג, לכן אמר כבד פה אנכי כי דיבור הו"ע עלדאת"ג, והגם שנשפל בעלדאת"ג מ"מ להשפיל א"ע לידי דיבור כ"כ לא הי' יכול לכך אמר כבד פה אנכי. וזהו"ע עבודת הכהנים להמשיך מעלדאת"כ לעדאת"ג, שיהי' הביטול בעלדאת"ג כמו בעלדאת"כ, וזהו ג"כ הפי' ברוך אתה הוי' להמשיך מעלדאת"כ לעלדאת"ג שיהי' הביטול בעלדאת"ג כמו בעלדאת"כ.

וענין עבודת הלוים הוא ג"כ שיהי' התחברות עלדאת"כ לעלדאת"ג כמ"ש ועבד הלוי הוא, פי' הוא הו"ע עלדאת"כ, רק עבודתם הי' שתתעלה עלמא דאתגלי' לעלדאת"כ. וע"י מה הי' עבודתם, ע"י שירה וזמרה, כי כשאדם צריך לעלות במדריגה יותר גבוה צריך להיות דוקא ע"י שירה וזמרה, והוא ע"ד כמו שאנו רואים באדם שמתבונן באיזה דבר ומבין ההתבוננות ויש לו התפעלות מההתבוננות מ"מ אינו ניכר ההתבוננות, אך כשמנגן איזה ניגון אז ניכר ההתבוננות, כי ניגון הו"ע תנועות וכל תנועה הוא מוליד חום ומוליד ההתפעלות. וזהו משארז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר, פי' יוצאין בשיר כי לצאת מגדר הגבלה הוא דוקא ע"י שיר, ובעלי השיר קאי על מלאכים ונשמות, כי מלאכים יש להם ג"כ גופים רק שהגופים שלהם הם דקים יותר, כי באדם הגוף שלו הוא מד' יסודות ארמ"ע והגופים שלהם הוא מב' יסודות ומאיזה שבהם מהדקות מאש ורוח, כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, לכן כשצריכים לצאת מגדר הגבלתם הוא דוקא ע"י שירה. וכן נשמות יושבין בג"ע ומשיגין השגות שהשגה הו"ע הגבלה, ולכן כשצריכין לצאת מהשגה להשגה זהו דוקא ע"י שירה וזמרה, וזהו ג"כ עבודת הלוים שע"י שירה וזמרה עולים מעלדאת"ג לעלדאת"כ.

וזהו פי' מה שכתי' אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת, פי' זאת כי הנה כתי' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, איש קאי על הקב"ה ואשה הוא מדת המל' כנס"י מקור נש"י, וזהו פי' השירה הזאת שמל' אומרת שירה. ולכאורה צ"ל איך שייך לומר שמל' יאמר שירה, בשלמא כל הנבראים מלאכים וכל צבא מעלה שיש להם גופים ונפש שייך לומר שהם אומרים שירה אבל מל' שהיא ספי' מע"ס ואיתא הוא אינון ואינון הוא, והאיך שייך שאומרת שירה. ובאמת מצינו שמל' אומרת