שב

מודים שבשבת ניתנה תורה, כי בשבת גם הלילה נק' יום כמ"ש בשי"ב ויהי ערב ויהי בוקר ועל יום השבת לא כתי' ויהי ערב ויהי בוקר, וזהו שאי' במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה אורה י"ב שעות של ע"ש וי"ב שעות דליל שבת וי"ב דיום השבת. נמצא שתורה הוא ענין אור היום שלמעלה מהזמן וכמ"ש והגית בו יומם ולילה שתורה היא למעלה מהזמן. וגם אי' אין לך בן חורין גדול יותר מהעוסק בתורה, הרי התורה היא ענין חירות כמו לע"ל מפני שהיא אור יום. והגם שבמצות גם כן כתיב והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, הרי נקרא ג"כ בשם יום, אך עם כל זה הם לאו דוקא יום רק תלוי בזמן כי המצות ניתנו בזמן ומקום וכלי, שיש מצות התלוים בזמן ויש מצות התלוים במקום וגם מצות התלוים בכלי כגון כלי המקדש, אבל תורה ה"ה למעלה מהזמן נקרא בשם יום כמו אור יום שאינו נשתנה כן תורה הוא קיום לעולם, כי מעין ודוגמא שלע"ל שנמשלה לאור היום יש גילוי מעט בתורה, ולכן נקרא תורה אור. נמצא שנתבאר ההפרש שבין גאולת מצרים לע"ל, שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר, הגם שהי' הגילוי של ממה"מ אך מ"מ הי' הגילוי ע"י ד' בחי' חכמה ובינה וז"א ומלכות לכן נמשלה לאור הנר ולא הי' גאולה שלימה והי' בחפזון, אבל לע"ל שנמשלה לאור היום ויהי' גאולה שלימה ויהי' ונסו יגון ואנחה, ויהי' שמחת עולם על ראשם ולא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.

ועוד יש הפרש בין גאולת מצרים לע"ל ע"ד מ"ש קומה הוי' למנוחתיך, קומה הוי' ויפוצו אויבך. קומה הוי' למנוחתיך קאי על גאולה העתידה להיות, וקומה הוי' ויפוצו אויביך קאי על יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים כתי' וחמושים עלו בני ישראל ופירש רש"י ושרשו מירושלמי שחמשה כלי זיין הי' סייף קשת תריס עלה רומח, שהי' צריכים למלחמה כמ"ש הוי' איש מלחמה, הוי' ילחם לכם, הגם שהי' הוי' מ"מ ילחם והיכן שייך מלחמה אצל אויב כמ"ש כי תצא למלחמה על אויבך לכך כתי' קומה הוי' ויפוצו אויבך, אבל לע"ל שלא יהי' עוד מלחמה כמ"ש וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה לכן כתי' קומה הוי' למנוחתיך. וכן מצינו בילקוט כשרצה דוד לבנות את בהמ"ק אמר לו הקב"ה אתה לא תבנה הבית כי אם שלמה בנך כו', והיינו מפני שדוד הי' איש מלחמה, והכתוב קראו איש הדמים, אבל שלמה עליו כתי' והוא יהי' איש מנוחה, והמקדש שהוא מעין דלע"ל לכן צריך להיות דוקא ע"י איש מנוחה. וההפרש שבין יצי"מ לגאולה שלע"ל, שביצ"מ שהי' שם עוד רע והי' צריך עוד מלחמה לכן כתי' קומה הוי' ויפוצו אויבך, אבל לע"ל שלא יהי' עוד רע כמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' ולעבדו שכם אחד, שכל מה שיוכל להתברר יתברר, לא שייך שם עוד מלחמה, לכך כתיב קומה הוי' למנוחתיך שאז יהי' מנוחה.