שא

לאור האבוקה, אור הנר מאיר רק במקום שהוא דולק אבל אבוקה מאיר למרחוק, כן גאולת מצרים שהי' גילוי ממה"מ נמשלה לאבוקה שהי' הגאולה לזמן רב לערך תשע מאות שנה, וגם הי' ניסים היוצאים מדרכי הטבע, אבל שארי הגאולות נמשלו לאור הנר שהיו לזמן מועט וגם הניסים היו מוסתרים בדרכי הטבע. אך מ"מ גם גאולת מצרים נמשלה לנר, כי אבוקה נק' ג"כ בש' נר כמו שאי' בגמ' מס' סוטה ע"פ כי נר מצוה ותורה אור משל לאדם אחד שנזדמן לו אבוקה של אור וניצל מן הקוצים ומן הברקנים וזה קאי על נר מצוה הרי נמצא שאבוקה נק' ג"כ בש' נר.

נתבאר שגאולת מצרים אף שהי' גילוי ממה"מ דאיהו כתר עליון רק מפני שנתגלה ע"י ד' בחי' דש' הוי' חו"ב וז"א ומל' לכן נמשלה לאור הנר, והגם שבכמה דרושים נת' שהגילוי לא הי' ע"י ד' בחי' הנ"ל, לא הפי' שלא הי' כלל ע"י ד' בחי' הנ"ל רק שלא הי' בדרך התלבשות, שאם הי' בדרך התלבשות לא הי' נגוף ורפוא מפני שיש מדת הדין המנגד שטען הללו והללו, רק שהי' הגילוי בדרך מעבר והי' נגוף למצרים ורפוא לישראל. ומאחר שהוא הי' בדרך מעבר ע"י ד' בחי' חו"ב ז"א ומל' לכן נמשלה לאור הנר ולא הי' גאולה שלימה, אבל לע"ל שנמשלה לאור היום והי' אור הלבנה כאור החמה, ולילה כיום יאיר, יהי' גאולה שלימה. ובזה יובן ההפרש שיש בשירים, שבעוה"ז השיר בלשון נקבה ולע"ל יהי' שיר לשון זכר, כי כמו נקבה יולדת ומתעברת אף שיולדת מכל מקום היא מתעברת כן גאולת הזמן הזה נמשלה לנקבה שנגאלו ונשתעבדו נגאלו ונשתעבדו, אבל לע"ל שיהי' הגאולה כמו אור היום בלא שינוים יהי' השיר לשון זכר. ע"ד ברכות נשואין שברכה ראשונה שהוא מדת יום הוא בחי' אדם אבל ברכה שני' שהוא מדת לילה הוא מדת חוה, כמו"כ לע"ל שיהי' הגאולה נמשל לאור היום יהי' שיר לשון זכר שיהי' גאולה שלמה.

ומעתה יובן פי' נר מצוה ותורה אור, כי פי' תורה אור אינו אור סתם אלא אור יום, כמו אור יום שיהי' לע"ל, כי תורה נק' בשם אור יום כמו שאי' בגמ' הנ"ל כיון שעלה עמוד השחר ניצול מכל וזה קאי על תורה הרי התורה נק' בש' יום וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום, והיו הדברים, בדברי תורה הכתוב מדבר, אשר אנכי, זהו בחי' אנכי מי שאנכי, מצוה, לשון צוותא וחיבור, היום, שכולו יום, שתורה הוא למעלה מהזמן. וזהו ההפרש שבין נר מצוה לתורה אור, כי המצות נק' בש' נר הגם שמצות הם תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך עמודי אור שהוא אור הכתר, אך כ"ז הוא שורש המצות כמו שהן למעלה אבל מצות כשנמשכים למטה נק' בש' מצות המלך שמלך הוא מקור על זמן כמ"ש מלך מלך וימלוך שהוא ענין זמן, כי מצות תלוי בזמן, עד"מ מצות מצה אינו שייך רק בפסח אבל לא לאחר הפסח, וכן מצות סוכה אינו שייך רק בסוכות אבל לא כל השנה, אבל תורה יכולים ללמוד הלכות פסח בסוכות והלכות סוכות בפסח ולא יסתור כלל. ואף שאי' דבר בעתו מה טוב, אינו רק מה טוב, אבל עכ"פ מקיים מצות לימוד התורה ג"כ כשלומד שלא בזמנו, הרי תורה למעלה מהזמן. וזהו שאי' הכל