רצט

להבין כו' שגאולת מצרים נמשלה לנר

להבין כו' שגאולת מצרים נמשלה לנר

להבין ענין מה שנת"ל¹ שגאולת מצרים נמשל לאור הנר, הלא אי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם שהי' גילוי גבוה מאד ואיך נמשל לאור הנר. אך הנה אי' במד"ר ע"פ ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא, שיצ"מ הי' בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, אבל לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון. ואי' בילקוט בשם המכילתא שחפזון זו הי' חפזון דשכינה, ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר איכא דכתי' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים ודילוג הו"ע חפזון. וצ"ל איך שייך חפזון על דודי הלא דודי הוא בחי' ת"ת שהו"ע ז"א מדת דאצי' ואיך שייך חפזון הלא הוא מדת יום, בשלמא על שכינה שייך חפזון שהו"ע מל' ונק' בש' לילה כמ"ש ליל שימורים הוא, ויש בשימורים ב' פי' א' פי' שמירה מפני שלילה הו"ע מל' שיורד' להוות ולהחיות ג' עולמות בי"ע ששם יש רע ושייך שמירה, ופי' הב' של שימורים לשון שימור והמתנה ע"ד אשה משתמרת לביאה, שפי' ענין זה כאן ששומר וממתין על יחוד דסובב וממלא, שהוא יחוד גדול ויש קנאה ולכן צריך שמירה, אבל מדות דאצי' ששם כתי' לא יגורך רע ואיך שייך שמירה. והוא ע"ד ברכה ראשונה של ברכות נשואין שאינה חותמת בברוך מפני שהוא כנגד אדם שהוא מדות יום. וכמו"כ למעלה מדות דאצי' שהוא מדות יום איך שייך חפזון, ואף שיש קליפה שהוא כנגד אצי' מ"מ מעמדה היא בבריאה ושם דוקא שייך שמירה למל'.

והענין הוא דהנה אי' בזהר ע"פ אכלו ריעים שתו ושכרו דודים, דודים הוא דתיאבין דא לדא ולא משתכחין, שפי' ענין ריעים ודודים הוא שריעים הוא יחוד י"ה בחי' חו"ב, והם תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמא וזווגייהו תדירו, ודודים הו"ע יחוד ו"ה וזווגייהו לפרקים, ולכן י"ל חפזון גם על המשפיע שלא יהי' מונע היחוד, ולכן בגאולת מצרים שהי' יחוד ו"ה לפרקים לכן הי' בחפזון, אבל לע"ל לא יהי' בחפזון. ולהבין זה הנה כתי' והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, ואי' בלקו"ת מהאריז"ל שפי' שעכשיו ש' הוי' הוא י"ה ו"ה, שי"ה זווגייהו תדירו אבל ו"ה זווגייהו לפרקים, ולע"ל יהי' ש' הוי' ב"פ י"ה שו"ה יהי' ג"כ כמו י"ה שזווגייהו תדירא, לכן יהי' בלא חפזון.

אך עתה צ"ל למה אמר אעפ"י שאין ראי' לדבר הלא הוא ראי' גמורה על דודי. אך הנה באמת עיקר חפזון שייך רק על שכינה שהו"ע מל' כמ"ש ושכנתי בתוכם, גלו לבבל שכינה עמהם, אנכי ארד עמך מצרים שזה קאי על בחי' מל', אך הואיל שבחי' דודים הו"ע ז"א ומל' שהוא בחי' ו"ה ובה' שייך חפזון מפני שהו"ע מל', יש