חצר

ונטלו חלק בחו"ל שנק' ביהושע ארץ טמאה אחוזתכם. וכן מצינו באדה"ר שעיקר החטא שלו הי' שהזדווג בערב שבת שאילו הי' ממתין עד שבת הי' כל זרעו קודש נמצא שחפזון אינו מעלה. והגם שאי' זריזין מקדימין למצות, אך זהו רק הכנה למצוה צ"ל בזריזות אבל המצוה עצמה צ"ל מתון מתון. מ"מ אינו דומה חפזון זו לחפזון דמצרים, שהחפזון זו הי' שלא בזמנו, דהיינו חפזון של אדה"ר הי' שלא בזמנו שאי' אשר פריו יתן בעתו זה עונת ת"ח בליל שבת והוא נחפז בערב שבת, לכך החפזון אינו מעלה, אבל הכא שלא היו יכולין בענין אחר החפזון זה הוא מעלה.

עכ"ז הגם שביארנו שחפזון הוא מעלה מ"מ במקום שאינן צריכין לחפזון בלא חפזון הוא יותר נעלה, כמו לע"ל אז כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון שהוא ע"ד כמו שאי' חסידים הראשונים היו שוהין תשע שעות בתפילתן ומהו ענין של השהי' שהאהוי"ר הנולד מהתפלה שלא יהי' בבחי' נופל שהוא חולף ועובר, אלא שיהי' בבחי' בר קיימא, הרי מצינו ששהי' הוא מעלה. ובכלל ההפרש הוא בין צדיקים לבינונים, שצדיקים שאין להם רע אצליהם שהי' היא מעלה, אבל בינונים שיש בהם עוד רע ויכול להיות שאפי' בעת התפילה יפול בהם מח"ז, אצליהם חפזון היא מעלה. וזהו ג"כ ההפרש בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, להיות גאולת מצרים שהי' שם עוד רע הי' חפזון מעלה שברחו מרע שלהם, אבל גאולה שלע"ל שלא יהי' שם עוד רע כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שם בלא חפזון יותר נעלה. ובכלל המעלה של גאולה לע"ל לגבי גאולת מצרים ההפרש הוא בין חיצוניות הלב לפנימיות הלב, בין אהבה כמים הפנים אל הפנים לאהבה דבכל מאודך, דבאהבה דבכל מאודך כתי' ומל הוי' את לבבך אבל באהבה דכמים הפנים כתי' ומלתם את ערלת לבבכם שיש שם עוד רע, וגם בתי' ערלת יש אותיות רע, ושם כתי' ומלתם אתם בעצמכם שזהו אתעדל"ת ואח"כ יהי' אתעדל"ע, אבל באהבה דבכל מאדך כתי' ומל הוי' שזהו בחי' שאדם אינו יכול לבוא למד' כזו אלא שהו"ע אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. ועתה ניחא מפני שגאולת מצרים שהי' שם עוד רע לכן הי' בחפזון אבל גאולת לע"ל ששם לא יהי' עוד רע כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.