רצז

זהו פי' הראשון של שימורים, והפי' הב' של שימורים הוא לשון שימור והמתנה ע"ד ואביו שמר את הדבר, שיושב ומצפה מתי יבוא הדבר, והוא ע"ד אשה משתמרת לביאה, כמו"כ כאן משמר וממתין על יחוד דסובב וממלא ומפני זה נק' מצה, מצה שמורה, ע"ש שמשמר על היחוד דסובב וממלא, וזהו כמו שאי' זכור לדוכרא ושמור לנוקבא זמין לדוכרא לאזדווגא בי', שמשמר על היחוד דסובב וממלא, ומפני זה נק' מצה לחם עוני כשם שעני מצפה על השפעות העשיר כמו"כ כאן מצפה על היחוד סובב וממלא. וזהו השני פי' של שימורים. ובאמת השני פי' הו"ע אחד מפני שמצפה על יחוד דסובב וממלא שהוא יחוד גבוה מאד לכן צריכה שמירה שלא יהי' יניקה לחיצונים. כמו שאי' בזהר ועד בחילופי אתוון אחד, כדי שלא ישלוט בו עין הרע, כי אחד כמו שהוא למעלה שהו"ע יחו"ע שם לא שייך עין הרע רק אחד שבא למטה כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, ומפני שהוא יחוד גבוה כ"כ צריכה שמירה להסתיר על היחוד כדי שלא תשלוט בו עין הרע. וכן מצינו במשנה שארז"ל עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וחשיב שם שלא אירע קרי לכה"ג ביוהכ"פ, ולכאורה צ"ל מהו הרבותא שלא אירע קרי הלא כה"ג הי' גדול בישראל והי' נכנס לבהמ"ק לקה"ק וביום הכפורים הלא כל ישראל קדושים ובפרט שהי' מפרישין אותו ז' ימים קודם יוהכ"פ, ומהיכי תיתא שיראה קרי, ואיזה נס הי' שם. אלא היא הנותנת דוקא מפני שהי' גדול בישראל ונכנס לפני ולפנים וביום הכפורים הקנאה יותר גדול לכך צריך שמירה יותר ומפני זה הנס גדול.

וע"ד עבודה הענין הוא כמ"ש כי ברח העם, ופריך בתניא מה הי' להם לברוח הלא אם הי' אומר ה' לפרעה שיניח אותם לילך לגמרי הי' מניחם שהי' מוכרח ולמה הי' להם לברוח, אלא מה שברחו לא ברחו מפני פרעה אלא שברחו מעצמם מפני שהיו משוקעים במ"ט שערי היפך לכן היו בורחים מרע שלהם גופא. והיכן ברחו כתי' דרך שלשת ימים נלך במדבר, והענין של שלשת ימים הוא כנגד ג' לבושים מחשבה דיבור ומעשה שבתורה. וזהו כמו שאי' בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, אם רעב שונאך האכילהו לחם, שונאך פרש"י יצה"ר, וגם על מנוול פרש"י יצה"ר, האכילהו לחם, לחמה של תורה, והוא ישלימנו לך. וגם אי' במד"ר פנו לכם צפונה, הצפינו לכם בדברי תורה.

ומעתה יובן מה שאיתא שגאולת מצרים הי' בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, ופריך השל"ה מהו המעלה של חפזון, ועתה כמו שנתבאר יהי' ניחא שהחפזון הוא ע"ד כמו יראת חטא שפי' יראת חטא שהוא ירא מהחטא עצמו כמו"כ הכא ברחו מהרע שלהם. והגם שביארנו שחפזון הוא מעלה, מ"מ מצינו בכמה מקומות שבלא חפזון זהו יותר נעלה וכמו שמצינו שכתוב נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, וקאמר במדרש זה נחלת בני גד ובני ראובן שנחפזו ליקח נחלה מעבר לירדן שאילו המתינו היו נוטלים חלק בא"י שנק' ארץ הקדושה והם נחפזו