רצד

אור לארבעה עשר

בס"ד

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ונת' במאמר הקודם שגאולת מצרים נמשל לאור הנר ומפני זה הי' בחפזון ובלילה והי' נס עובר מפני שהי' נמשך מאתר דמשתנה, וצ"ל איך נמשלה לנר הלא אי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם, פי' מלך מה"מ, מלכים הו"ע ז"א ומל', מלכי המלכים הו"ע חו"ב, וממה"מ הו"ע כתר מל', נמצא שהי' גילוי גבוה ולמה נמשלה לנר. ועוד צ"ל מה שכתי' כי נר מצוה ותורה אור, קרא מצות בשם נר, הלא מצות הם תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך עמודי אור שהו"ע כתר ואיך נמשל לאור הנר ובפרט שמצינו שלע"ל יהי' מעשה גדול. וכה"ג צ"ל מה שאי' בגמ' זו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי תלה הכתוב מצות בנר ותורה לאור לומר לך מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה כך מצות אינם מגינים אלא לפי שעה, ותורה לאור לומר לך מה אור מאירה לעולם כך תורה מגינ' לעולם, וצ"ל הלא מצות הם תר"ך עמודי אור והאיך נמשלו לאור הנר.

והענין הוא דאי' בגמ' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פי' מה ששכר מצוה מצוה בהאי עלמא ליכא, ואף שמצינו שאי' אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז אך זהו פרטי מצות אבל בד"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולכן תלה הכתוב מצות בנר לומר לך מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה כך מצות אינן מגינין אלא לפי שעה, פי' שבהאי עלמא ליכא השכר שלהן, אבל תורה נמשלה לאור מפני שת"ת כנגד כולם לכן נמשלה לאור לומר לך מה אור מאירה לעולם כך תורה מגינה לעולם פי' שבהאי עלמא ג"כ אי' השכר שלה.

ועוד אי' שם דבר אחר עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, וצ"ל מהו הפי' של עבירה מכבה מצוה זה א"א לומר שעצם המצוה עבירה מכבה אותה, זה בודאי אינו, כי הלא אי' מחצה עוונות ומחצה זכיות הרי זה מנוחלי עוה"ב, שעל העבירה נפרעין ממנו ונותנין לו עונשין ועל המצות ה"ז מנוחלי עוה"ב, אלא הפי' של עבירה מכבה מצוה כי ענין של מצוה שע"י שאדם עושה מצוה ממשיך על עצמו מקיף דקדושה שמעלה ומגביה את נפשו, וע"ז קאמר עבירה מכבה מצוה שאותה מקיף שנעשה מהמצוה עבירה מכבה אותה. וצ"ל מהו"ע של המקיף.

הנה אנו אומרים בנוסח התפלה המלך המרומם לבדו מאז וכו' אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישעינו משגב בעדינו, וצ"ל