רצב

הי' מד' רוממות היינו בחי' כתר כמ"ש ואתה מרום לעולם הוי' כמו שמצינו בתפילה בלאל ברוך שחשיב שם כל הע"ס כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות כו', כי הוא לבדו קאי על א"ס עצומ"ה, מרום הוא כתר, קדוש הוא בחי' חכ', פועל גבורות הוא בחי' בינה, עושה חדשות הו"ע חסד, בעל מלחמות הו"ע גבור כו' חושב שם ע"ס נמצא שמרום הו"ע כתר, וכן בדוד כתי' רמה קרני הו"ע כתר ובכתר לית שמאלא בהאי עתיקא ששם אין שייך שינוים ולכן נמשך מל'.

וע"י מה זכה דוד לזה זהו דוקא ע"י קרן, כי פי' קרן הוא ע"ד קרן זוית שהוא מחבר ב' דפנות מזרחית צפונית, הלא כל הכותל של מזרח הוא מזרח וכל הכותל של צפון הוא צפון ומהו הקרן, קרן אין לו שום מהות מחמת שכל מה שנמשך למזרח כולו מזרח וכל מה שנמשך לצפון כולו צפון ומהו"ע קרן, קרן הוא ביטול, כמו"כ דוד שהי' תמיד בביטול כמ"ש ואנכי תולעת ולא איש כי עני ואביון אני לכן זכה לבחי' רוממות היינו בחי' כתר ששם ליכא שינוים ולכן נמשך מל'. ובזהר אי' שרוממות הקרן הוא מבחי' עה"ח דקראו אתר דלא משתנה, ולכן כתי' ועתה פן ישלח אדם את ידו ולקח מעה"ח ואכל וחי לעולם ולכאו' מאי איכפת שיחי' לעולם, אך הנה כיון שיאכל מעה"ח יתקיים הרע לעולם, כי מאחר שאכל עה"ד נתערב רע בטוב רק אעפ"כ הרי הרע יוכל להתברר כמ"ש ובערת הרע מקרבך אבל כשיאכל גם מעה"ח הרי הרע הי' ח"ו קיים לעולם לכן ויגרש את האדם, שעה"ח הו"ע כתר אתר דלא משתנה. ואף שבכמה מקומות נת' שבחי' עה"ח הוא ת"ת, הרי ידוע שת"ת עולה עד הכתר וה"ז דבר אחד. ולכן מצינו בילקוט שדוד רצה לבנות הבהמ"ק אמר לו הקב"ה אתה לא תבנה הבית, מפני מה השיב לו הקב"ה מפני שאם אתה תבנה אותו יהי' קיים לעולם, ולכאורה מאי איכפת להקב"ה, השיב לו הקב"ה שגלוי וידוע לפני שעתידין ישראל לחטוא מוטב שאכלה חמתי על עצים ואבנים ואל אכלה חמתי על ישראל. נמצא שדוד שנמשך מעה"ח גם מעשה ידיו הי' קיים לעולם, אבל עה"ד קראו בזהר אתר דמשתנה שעה"ד הוא בחי' מל', ומל' הוא יחוד ו"ה שזווגייהו לפרקים ששייך שם שינוים, ולא מל' בעצם הוא עה"ד שבמל' אין שייך רע, אלא מפני שמתלבש בעה"ד לברר הרע נק' מל' עה"ד. ולכן משה ואהרן שגם הם לא נמלטו מהחטא, שגם אלו שמתו בעטיו של נחש לא נמלטו מהחטא שהרי מתו, ולכן גאולת משה לא הי' נצחי', ולכן מצינו שמשה הי' מסרב לילך בשליחותו של הקב"ה וטען לא איש בעל דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי, והיינו מפני שרצה שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו ויהי' גאולה שלימה. וכן אי' במד"ר ע"פ מי אנכי שמשה טען וכי אני הוא האנכי שאמר הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, לכן שאל אם אני הוא האנכי שרצה שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו כדי שיהי' גאולה שלימה.

ומעתה יובן מה שהי' לשעבר אני וב"ד היינו ע"י ש' אלקים ששייך שם שינוים, לכן הי' הגאולה ע"י משה ואהרן ולא הי' גאולה שלימה, אבל לע"ל שיהי' אני לבדי ונסו יגון ואנחה ושמחת עולם על ראשם, יהי' גאולה שלימה. וצ"ל הלא