רצא

יכזבו מימיו, ובזהר קרא זה מבוע דלא פסק מימיו לעלמין, כמ"ש ונהר יוצא מעדן שיוצא תמיד שזה מדריגת אמת. ונהרות שמכזבין פעם אחת ביובל אי' ברש"י ובברטנורא שכשירין לקידוש מי חטאת הגם שנפסקים לפעמים אך כיון שנפסקים פעם אחת ביובל הו"ע על יובל ישלח שרשיו שהו"ע יחוד י"ה תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמא וזיווגייהו תדירו ולא נק' כזב. ובכלל הוא ההפרש בין תורה לתפילה, תורה נק' חיי עולם כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו ותפלה נק' חיי שעה, והיינו כי תורה נק' תורת אמת לכך נק' חיי עולם אבל תפילה שכתי' אני תפילה ואני הו"ע מל' שהוא יחוד ו"ה שזיווגייהו לפרקים לכך נק' חיי שעה מפני שאין יחוד שלם. וזהו שכתי' ביחזקאל ואני הייתי בתוך הגולה וראיתי על נהר כבר פי' שהי' כבר נהר אבל עכשיו אינו נהר, ומה פי' נהר הוא כמ"ש ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני פי' שהי' שם גילוי אלקות אבל עכשיו אין שם גילוי אלקות, והיינו מפני שלא הי' שם בתחילה יחוד שלם.

ושרש הענין הוא שכתי' ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל פי' שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל, וענין ש' הגדולה לאה שגדולה במתנותיה כהונה לעולם ומל' בית דוד לעולם, כהונה לעולם כמ"ש ברית מלח עולם, הנה מלח אנו רואים שהוא דבר שלא נפסד לעולם ואף מקיים שארי דברים שלא יאבדו. וכן כהונה לעולם ומל' בית דוד לעולם כמ"ש ודוד עבדי נשא עליהם היינו מלך עליהם לעולם. ושם הקטנה רחל שקטנה במתנותיה, כי יוסף לפי שעה ושאול לפי שעה ומשכן שילה לפי שעה. ומהו"ע ש' הגדולה לאה, כי ה' גדולה הוא בחי' בינה והתגלות עתיק הוא בבינה ששם אינו שייך שינוים כלל. ובזה יובן מה שאי' בגמ' כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו, היינו לא עלתה לו לרעה, היינו מפני כי מל' שאול הי' ע"פ חכ' כמ"ש משכמו ולמעלה הי' גבוה מכל העם פי' שכמו היינו כתפי ואחוריים שהם מדות, שהמדות שלו הי' גבוה מראש ומוחין של כלל ישראל, הלכך גזר חכמתו שיהי' מלך, ואח"כ מיד שחטא גזר חכמתו שלא יהי' עוד מלך. ע"ד שאי' שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תכופר אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה אמרה נפש החוטאת תמות, ולכאורה צ"ל הלא חכ' סתם הוא חכ' תתאה ונבואה מדריגה גבוה מחכ' ולמה החמירה הלא כל שמדריגתו גבוה ה"ה מקיל, כמו שאי' שאלו לתורה במה תכפר יביא אשם, שאלו להקב"ה אמר יעשו תשובה, הרי כל שמדריגתו גבוה מקיל ביותר ולמה החמירה הנבואה, אך הענין הוא שזהו ע"ד חכם עדיף מנביא שידיעת המציאות ממד' גבוה טובה מהשגת המהות של מד' הנמוכה ולכן החכ' הקילה מהנבואה. ועוי"ל שהנבואה שרשה בינ"ה אבל חכ' הגם שהיא חכ' תתאה מ"מ שרשה היא בחכ' עילאה כמ"ש הוי' בחכ' יסד ארץ פי' ארץ היא חכ' תתאה ושרשה היא בחכ' עילאה, אבא יסד ברתא, ולכן ה"ה במד' גבוה יותר מנבואה ולכן הקילה. ועד"ז כאן שמל' שאול הי' ע"פ חכ' ומאי קאמר חכ' חטאים תרדף רעה לכן כשחטא נענש שרוח רעה מבעתיה, אבל דוד בשתים ולא עלתה לו לרעה כי בדוד כתי' רמה קרני וארז"ל רמה קרני ולא רמי פכי שאול שנמשח בפך לא נמשך מל' אבל דוד שנמשח בקרן נמשך מל', כי דוד