רפד

ששים המה מלכות

בס"ד פ' צו, שנת תרל"ט לפ"ק

ששים המה מלכות¹ ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר, הנה בכלל הפסוק הזה קאי על תושבע"פ שאי' במד"ר ששים המה מלכות היינו ס' מסכתות ושמונים פלגשים קאי על ברייתות ועלמות אין מספר קאי על מימרות והלכות שבגמרא אחת היא יונתי קאי על כנס"י, משמע מזה שכנס"י הם גדולים ממדריגת התורה שנק' בש' אחת וצ"ל הלא אי' תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באוריי' ואוריי' בקוב"ה. אלא לפי האמת שניהם הם אמת. ולהבין זה צ"ל תחילה מ"ש וארא אל אברהם ואל יצחק באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי, ונת' שמה שכתי' לא נודעתי קאי על הוי' דלעילא ולכן נא' לא נודעתי ולא כתי' לא הודעתי, אבל לאחר מ"ת כתי' לכן אמור לבנ"י אני הוי' שנתגלה אז הוי' דלעילא. וצ"ל מה זו תשובה על הטענה שטען משה אד' למה הרעותה לעם הזה, ואי' במד"ר שכך היתה טענת משה נטלתי ספר בראשית וראיתי בו שמעשה דור הפלגה דין היתה פי' דין אמת אבל אלו מה חטאו, ומה השיב לו וארא אל אברהם כו' מהו תשובה על מה שטען. אך הענין הוא שלא יכלו ישראל לקבל את התורה ושיתגלה הוי' דלעילא אלא ע"י אבן בוחן דמצרים, שע"י שעבוד מצרים יכלו לקבל את התורה. והוא ע"ד מ"ש במד"ר על פסוק זית רענן יפה פרי תואר קרא הוי' שמך, ואמרו מפני מה נמשל לזית הלא יש אילנות משובחים ובאמת נמשלו ישראל להם. הענין הוא כי מה זית אינו מוציא שמנו עד שמגרגרין אותו וכותשין אותו ובותשין אותו אז מוציא שמנו, כך ישראל אינם יכולים לבוא לידי תשובה עד שכותשין אותם וכופתין אותם אז באים לידי תשובה כמ"ש ויאנחו בנ"י מן העבודה ותעל שועתם אל האלקים, בצר לך ומצאוך ושבת עד הוי' אלקיך, וגם זה הי' השעבוד דמצרים כדי שיוכלו ישראל לקבל את התורה, אך צ"ל אלו מה חטאו מפני מה דור הזה דוקא.