רעט

שאוכל דבר היתר ובכח האכילה לומד ומתפלל ומעלה את המאכל למקורה ושרשה שזהו ג"כ ענין יחוד מ"ה וב"ן, והוא ע"ד מה שאנו אומרים קודם עשיות המצות לשם יחוד קוב"ה ושכינתי', ששכינתי' הו"ע ב"ן וקוב"ה הו"ע מ"ה, שזהו ג"כ ענין יחוד מ"ה וב"ן, ולמה הסיפור של עבדי בתי אבות הם באריכות וגופי תורה הם ברמיזא הלא גופי תורה הם ג"כ ענין יחוד מ"ה וב"ן. והענין הוא שהסיפור של אבות הם ענין כלל, ומצות הם ענין פרט, ואין ערך פרט לגבי כלל, והוא ע"ד ר"ה שנק' ראש לכל השנה שהוא יום הדין ומלאכים יחפזון שבו נקצבו חיות לכל השנה, אף כי המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ולאו בכל יום דוקא אלא בכל עת ורגע כמ"ש לרגעים תבחננו, מ"מ הוא ראש לכל השנה, וכמו ר"ח שהוא ראש לשלשים יום ואינו נק' בכתוב יום המעשה, אף כי מותר בעשיות מלאכה אך זהו מפני שהוא ראש וכלל לל' יום שדיבור מקבל אז מחכמה12, אבל ר"ה שהוא כלל יותר גדול שהוא כלל לכל השנה הוא אסור בעשיות מלאכה מן התורה ונק' יו"ט. וכן עד"ז באדם יש אברים פרטיים ויש אברים כללים, דהיינו מוח ולב וכבד שנקובתן במשהו שהם ענין כלל, אף שבכל האברים הוא החיות, מ"מ אינו דומה, כי כשחותכין היד או הרגל ח"ו יכול לחיות, אבל בג' אברים הללו תלוי עיקר החיות שהלב פליג לכל שייפין שהו"ע כלל.

ובזה יובן מעלת הכלל על הפרט שיפה שיחתן של עבדי בתי אבות מפני שזהו ענין כלל, אבל תורתן של בנים הו"ע פרט ואין ערך פרט לגבי כלל. ושרש הענין הוא שאורייתא מחכ' נפקת, וחכ' הוא ענין צמצום דיו"ד שהוא נקודה חדא כמ"ש אנת הוא חכים, דכדי שיהי' מאנת בחי' חכים צ"ל צמצום, ואין הפי' צמצום, צמצום גמור אלא פי' צמצום כמארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, והוא עד"מ שיש לרב שכל עמוק ואין התלמיד יכול לקבלו כמו שהוא בשכל הרב, מצמצם הרב את עצמו בדרך קצרה, ובאמת עצם השכל הרי יש בהצמצום כי אחר כך מבין התלמיד את השכל כמו שהוא בשכל הרב. ולכן המצות שהם ענין חכ' שהו"ע צמצום ניתנו ברמיזא ובקיצור הרבה גופי תורה, אבל שיחתן של עבדי בתי אבות כתי' באריכות מפני שהגיע למדריגה גבוה שהוא ענין א"א, כמו לע"ל שיהי' יום שכולו ארוך שהו"ע א"א, וגם קרבנות כתי' ג"כ באריכות בתורה מפני שקרבן הוא גימט' ארך אפים שהוא ג"כ ענין א"א.

ומעתה יובן מה שדרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת ובא דוד והעמידן על אחד עשר, שלא בא ח"ו לגרוע מהם אלא העמידן על אחד עשר כללים שע"י הי"א כללים יכולין לבוא לקיים כל התרי"ג מצות, והציע דברים שיש למעלה ג"כ, כמו הולך תמים שלמעלה הוא הצור תמים פעלו, פועל צדק למעלה הו"ע הוי' צדקות אוהב, צדיק הוי' בכל דרכיו, לא עשה לרעהו רעה, וינחם ה' על הרעה, שזהו ענין כללים. אך צ"ל מה שחשיב בהי"א

הערות

  1. 12. ר"ח. . ואינו נק' בכתוב יום המעשה. . שדיבור מקבל אז מחכמה : ראה בכ"ז בארוכה סה"מ תרל"ב ח"א ע' ס. וש"נ. וע' סה. [ובהנסמן שם בתחילת המאמר].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.