רעז

ולהבין כ"ז צ"ל בכלל ענין הקרבנות, הלא קרבן היא בהמה גשמי' והי' מעלה אותה על גבי המזבח והי' נכלל אש שלמטה באש שלמעלה ונעשה ריח ניחוח להוי'. וצ"ל מהו"ע קישור וחיבור בהמה גשמי' לאש שלמעלה ושתהי' ריח ניחוח להוי'. והענין הוא כי הנה ארז"ל ג' שותפים באדם אב ואם והקב"ה נותן בו נשמה, והעיקר היא הנשמה שמחי' אותו. והנה מקור החיות של הבהמה הוא מש' ב"ן שנפל בשבירת הכלים ונעשה חיות לבהמה גשמי', שבהמה היא בגימט' ב"ן וחיותה הוא מש' ב"ן שנפל בשה"כ. וענין שבירת הכלים הוא עד"מ תיבת ברו"ך אם הם בצירוף אזי יש לו השכלה פי' ברו"ך גיבענצט, אבל אם האותיות הם בפיזור זה מזה אז אין להם ההשכלה, כמו"כ האותיות שנפלו מש' ב"ן נעשה שרש ומקור לבהמה שלמטה שמקבלת מפני שור שבמרכבה. ולכן נק' בש' שור כמו שמצינו באדם הראשון ששאל אותו הקב"ה איך לקרות השמות והשיב לזה נאה לקרוא שור לזה נאה לקרוא חמור, והטעם הוא מפני שע"י אותיות שבשמו הוא מקבל חיות⁶ מלמעלה. ומוכרח לומר כן שאל"כ אלא שקריאת השם הוא הסכם הי' כל אחד ואחד יכול לקרות שמות, ומצינו שאמר הקב"ה למלאכים שחכמתו מרובה משלכם אלא שקרא לשור שור משום שמקבל חיות משור שבמרכבה. וענין הקרבנות הוא להעלות ש' ב"ן שנפל בשבירת הכלים למקורה, כדי שיוכלו החיות שבמרכבה לנשא את הכסא ודמות כמראה אדם שעל הכסא, והוא מפני שקרבן הו"ע לחם כמ"ש את קרבני לחמי שכמו הלחם הוא נותן כח לאדם שיוכל לילך כמו"כ ענין קרבנות הוא כדי להעלות ש' ב"ן שלמטה לפני שור שבמרכבה. ואף שפני שור שבמרכבה חיות שלו ג"כ מש' ב"ן, אך ש' ב"ן שלמעלה הוא לאחר שנתברר, אבל ש' ב"ן שלמטה הוא קודם שנתברר. וענין הקרבנות הוא כדי להעלות ש' ב"ן שלמטה למקורו ושרשו כדי שיוכלו חיות שבמרכבה לנשאות את הכסא ודמות כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, שאדם הוא בגימט' מ"ה כדי שיהי' יחוד מ"ה וב"ן. ואעפ"י ששור שבמרכבה הוא ג"כ ממה שהוברר מש' ב"ן ה"ז ג"כ ענין יחוד מ"ה וב"ן, אלא שזהו רק ע"ד ביטול היש, אבל עיקר המכוון הוא שיהי' יחוד מ"ה וב"ן בביטול אמיתי, שאדם הוא בגימט' מ"ה והו"ע ביטול ע"ד מ"ש במשה ונחנו מ"ה. וזהו ההפרש שבין אצי' לבי"ע, שאצי' הו"ע ביטול אמיתי אבל בי"ע הוא ביטול היש עד שבהשתל' ממדריגה למדריגה נעשה יש גמור, כמארז"ל רוח האדם הוא העולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה, שרוח הבהמה הוא ש' ב"ן ביטול היש ורוח האדם עולה למעלה שאדם הו"ע מ"ה. וזהו"ע קרבנות בקצרה.

וכן יובן עד"ז ביצחק ורבקה שהוא ג"כ ענין יחוד מ"ה וב"ן⁷, שרבקה הוא ע"ד מ"ש במשנה רבקה של שלש שלש ושל ארבע ארבע⁸, כמארז"ל על ים של שלמה