רסט

וזהו שמים יש בו תי' מים בשלימות, ואש רק השי"ן¹⁰, מפני שז"א רובו חסדים וכמ"ש זכר חסדו. וזהו שאנו אומרים הבט משמים דוקא כדי שיהי' ואוהב את יעקב, דמצד בחי' לאמכ"א מא"כ אפשר שיומשך אפי' למקום שאינו ראוי, אבל ע"י העלאת המדות לבחי' לאמכ"א מא"כ נמשך לשמים, והנה אהבה הוא פנימיות החסד¹¹ ומשם נמשך שיומשך למקום הראוי דוקא, לכן מבקשים שיומשך לשמים.

וביאור הענין דהנה כתי' לך ה' הגדולה¹² והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ, הנה לך וכל שוים אותיותיהם, אלא שלך הוא מלמטלמ"ע, וכל הוא מלמעלמ"ט. דהנה המספר דלך וכל הוא חמישים, ואמרז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וענין השערים¹³ הוא שמשם נמשך לידת המדות, דמדות משכנם בלב אבל נולדים מהבינה, דאהבה הוא מצד שמתבונן בשכלו שטוב לו הדבר ההוא רוצה בה, ואם יתבונן בשכלו שאינו טוב לו אינו רוצה בה, הרי שהם נולדים מהבינה, וז' כלול מז' הוא מ"ט, ושער הנו"ן הוא בינה בעצם, וזהו לך ה' הגדולה שמדת הגדולה הגם שהיא מדריגה גבוה שבה הי' ברה"ע וכמארז"ל והגדולה [זו מעשה בראשית], מ"מ טפל ובטל לך היינו ע"י השערים. וזהו כגוונא דאינון מתייחדין לעילא¹⁴ באחד, אינון הם מדות, לעילא הוא בינה, דהתגלות עתיק בבינה, והוא בחי' יחיד, וזהו אחד ביטול המדות למד' לאמכאמא"כ. וזהו שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד¹⁵, יעקב הוא בחי' ת"ת המחבר חו"ג, אלא אחד הביטול לבחי' לאו מכל אילין מדות איהו כלל, ועי"ז אח"כ כי כל בשמים וארץ שיומשך בהשמים וארץ שיומשך למטה ג"כ כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד וכמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד. וזהו מ"ש כל תשא עון ופי' המגיד¹⁶ שהוא בחי' סובב הכללי, שלמעלה מסוכ"ע שהוא סובב הפרטי, וזהו כי כל בשמים כו' שיומשך בשו"א. והוא ע"ד מ"ש מי עלה שמים¹⁷, שהשמים עולה בבחי' מי, והוא כמ"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים