רסג

והמשכילים יזהירו

ש"פ תו"מ ט"ל, לפ"ק.

והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע¹ ומצדיקי הרבים ככוכבים ואמרז"ל זה הדן דין אמת לאמיתו וגבאי צדקה, וצ"ל מה שייך גבאי צדקה להמשכילים יזהירו כזהר הרקיע.

והנה להבין ענין זהר הרקיע צ"ל ענין מתיבתא דרקיע דאמרז"ל קא מיפלגי במתיבתא דרקיע בהרת קדמה לשער לבן טמא, שער לבן קדמה לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אמר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, מאן נוכח רבה בר נחמני נוכח שאמר אני יחיד בנגעים ובאהלות עד שאמר טהור טהור, ובמ"א איתא מדכתיב לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה שספק טהור. והנה צ"ל מה שאנו רואין שתנאים ואמוראים עשו ניסים גדולים ועצומים שיוצאים מדרכי הטבע לגמרי כמו רפב"י שא' גנאי נהרא חלוק לי מימיך וחלק למימיו, שזה הי' נס שיוצא מדרכי הטבע גבי משה וס' ריבוא ישראל, וכמאמר זוטרי דמנייכו מחי' מתים, וצ"ל זה.

והנה להבין מ"ש הקב"ה אומר טהור צ"ל השם דקדב"ה² שחז"ל קראו את הבורא בשם הקב"ה, קדוש הוא שקדוש ומובדל מגדר עולמות, שאינו כמו הנשמה שממלאה את הגוף שמחי' את הגוף ומתפעלת ממקרי הגוף³, אבל על למעלה כתי' אני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע שהוא קדוש ומובדל, הגם שהחיות הוא מבחי' סוכ"ע מ"מ הוא בבחי' מקיף וגם בהעלם, דאני מלא אך הוא בהעלם. ועל ל' הקבלה יש ג' מדרי' שנק' קדוש⁴, דעת, ת"ת, יסוד, שהוא קו האמצעי שעולה עד הכתר, ובהם יש מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, דעת הוא מלמטלמ"ע והוא העמקת הדעת בהתבוננות איך שלא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע, ועי"ז יבוא להתקשרות והתחברות לבחי' קדוש ומובדל, וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם שבחי' דעת הוא שיהי' התקשרות והתחברות בבחי' קדוש ומובדל, וזהו מלמטלמ"ע, ות"ת ויסוד הוא המשכת קדוש ומובדל מלמעלמ"ט, וזהו קדוש.