רס
לתלמיד שצריך לצמצם א"ע שיוכל המקבל לקבל והיינו בדרך קצרה באופן שיוכל לקבל, הרי יש בו שינוי מקודם ההשפעה לבשעת ההשפעה, אבל אור כשמכניסין נר בבית מאיר בבית ואין בהנר שום שינוי מפני שהוא רק הארה, כמו"כ חיות הנבראים והיינו מאוא"ס הוא רק הארה לכן נק' חיצוניות, אבל תורה הוא מפתחות הפנימיות דכתי' אשר אנכי מצוך היום שמחבר עם בחי' אנכי מי שאנכי.
וביאור הענין דהנה בכלל באדם יש פנימיות וחיצוניות, דמחדו"מ הם ג' לבושי הנפש ולבוש הוא חיצוני, ובהם מעשה הוא יותר חיצון שבשעת העשי' יוכל לדבר כמו אומן שעושה כלי מ"מ מדבר בעת העשי', ובמעשה גופא יש פנימיות וחיצוניות5 דכח הזריקה שבאדם הוא חיצוניות דישנו בבהמה ג"כ וכמאמר היו צרורות מנתזין מתחת רגלי', אלא שבהמה מזקת ואדם מפני שהוא מורגל שלא להזיק אינו מזיק, אבל מאחר שיש כח זה בבהמה ג"כ הוא חיצוני. וכתיבה הגם שהוא ג"כ מעשה מ"מ יכול לכתוב דבר שכל הוא פנימי, ודיבור לגבי מעשה הוא פנימי אבל לגבי מח' הוא חיצוני שמח' הוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו ודיבור הוא גילוי לזולתו, ובזה גופא יש ג"כ פנימיות וחיצוניות כשמדבר בעניני העולם הוא חיצוני וכשמדבר בהדיבור דבר תורה6 הוא פנימי, ומח' הגם שהוא היותר פנימי יש בו ג"כ פנימיות וחיצוניות סתם מח' הוא חיצוניות ועומק המח' הוא פנימיות, הרי בכלל יש בכולן פנימיות וחיצוניות, והוא שיש בהם חב"ד חג"ת נה"י והוא פנימי חיצוני תיכון, ובכלל הם חיצוניות לגבי השכל והמדות שהם נק' עצם הנפש כמ"ש בתניא, ופעמים אמר רבינו ז"ל7 שהשכל והמדות עצם הנפש8 אלא הם נק' גופים שאינו כמו לבושים, שיכול לפשוט וללבוש כמו שיש בגדי שבת ובגדי חול אבל הגוף א"א לפשוט דבע"כ אתה חי ואינו שייך לחלוק הנשמה מהגוף שזה הנפש וזה הגוף שהנפש מחי' את הגוף לכן מחדו"מ נק' לבושים אבל שכל והמדות הם גופים לעצם הנפש, ובזהר מחלק זה לד' בחי' נפש רוח נשמה ונשמתא לנשמתא וכמו"כ באדם הוא ראש וגוף ורגל שהם נשמה רוח נפש, והנפש המחי' את הגוף הוא נשמתא לנשמתא.
הערות
- 5. וביאור הענין דהנה בכלל באדם יש פנימיות וחיצוניות. . ובמעשה גופא יש פנימיות וחיצוניות : ראה בכ"ז לקו"ת דרושים לש"ש סו, ב. אוה"ת שמיני שם ע' רמז. סה"מ תרל"ג ח"א ע' קטז. ח"ב ע' תקיד [ובמ"מ בתחילת המאמר שם].
- 6. וכשמדבר בהדיבור דבר תורה : בגוכי"ק כאן בתחילת ובסוף תיבות אלו, צויינו איזה סימני עיגול, אולם לא נרשמו שום הוספות בצד הגליון.
- 7. לגבי השכל והמדות שהם נק' עצם הנפש כמ"ש בתניא, ופעמים אמר רבינו ז"ל : ראה תניא פ"ג (ובהמובא בליקוט פירושים ומ"מ לשם). וראה בכ"ז תו"א וירא יג, ג. לקו"ת ויקרא ד, ב. סה"מ תקס"ב ח"א ע' קעט. ח"ב ע' תכב. סה"מ תקס"ו (הוצאה ראשונה) ע' כט. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' צח. ס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' רמא. הקצרים ע' שט. סה"מ תרל"ב שם ע' רסו (בהמ"מ).
- 8. ופעמים אמר רבינו ז"ל שהשכל המדות עצם הנפש : כ"ה בגוכי"ק. ולקמן בהנחה שני' הלשון: אך פעם כתב רבינו בדרוש ששכל ומדות ג"כ אינם עצמי' הנפש כו'. וראה בכ"ז בנסמן לעיל בהערה הקודמת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.