רנד

מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט הרי שיש להם גוף רק דיש ד' יסודות דצח"מ ומלאכים גופם מב' יסודות אש ורוח שהם דקים יותר וגבוהים יותר, ולכן כשצריכים לצאת מהגוף זהו ע"י שיר, וכמו"כ נשמות שיושבים בג"ע ומשיגים השגות ה"ז הגבלה דכל השגה הוא הגבלה, וכשצריכים לעלות מהשגה זו להשגה שלמעלה ממנה זהו ע"י שיר, וזהו"ע שירת הלוים העלאה מעלדאת"ג לעלדאת"כ.

ועתה יובן שירת הים¹³ דכתי' אז ישיר משה השירה הזאת וצ"ל מהו הזאת, והענין דהנה כתי' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, איש זה הקב"ה כמ"ש בשירה גופא ה' איש מלחמה, ואשה הוא מה שמקבל מאיש, מאיש לוקחה זאת והוא מל' כנס"י מקור נש"י¹⁴, וצ"ל מה שייך במל' שירה, במלאכים שנקראים נפרדים שייך שירה לצאת מהגבלת הגוף אבל במל' שהיא ספי' מע"ס דאצי' מה שייך שירה¹⁵, ואי' בזהר כ"פ נהורא תתאה קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך וכתי' אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט הרי מצינו ענין זה במל', אך איך שייך זה במל'. והענין דהנה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, חיוהי הם האורות וגרמוהי כלים¹⁶, דכל השמות חכ' חסד היינו כלי החכ' כלי החסד דהאור הוא פשוט ושוה בכל הספי'¹⁷, ופעמים נק' גופים וכמאמר וכד אנת תסתלק¹⁸ מינייהו אשתרו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא [היינו חיות הכלי] כמו חיות הנשמה שמחי' את הגוף בעת השינה נשאר קיסטא דחיותא כמו"כ למעלה כד אנת תסתלק מינייהו נשאר קיסטא דחיותא. והנה לפי המשל הזה צריכים לומר שהקיסטא דחיותא הוא ג"כ מהקו, דכמו שאנו רואין בהנפש שבעת השינה הוא מאיר בהגוף אלא שבעת שהוא ער מאיר הנפש בהגוף שיהי' שכל אך בעת שהוא ישן אפשר להתחבר ב' ענינים נפרדים כמו חלומות ודמיונות, אך מה שנשאר הוא מהנפש גופא, כמו"כ למעלה מה שנשאר בהכלי הוא מהקו. ומוכרח לומר כן דהנה אמרז"ל ע"פ והשמותי את מקדשיכם בהכ"נ שחרב קדושתן עליהם אפי' הם שוממין, דבהכ"נ הוא מקדש מעט לכן קדושתן כו' דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי¹⁹, וכמו"כ למעלה אין דבר שבקדושה נעקר כו' וא"כ מוכרח לומר שהוא ג"כ מהקו. ומוכרח לומר ממ"ש בסש"ב דאיהו מתייחד בגרמוהי לברוא מאין ליש, והנה הבריאה הוא דוקא מאיהו, דגרמוהי הוא רק כדי שיהי' מאין ליש, והנה המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב שבכל עת ובכל רגע נמשך