רנא

ועד בחילופי אתוון שמכסה על היחוד כדי שלא תשלוט בו ע"ה. וגם כדאי' במשנה בעשרה ניסים שהי' במקדש שלא אירע קרי לכה"ג ביוהכ"פ וצ"ל מהו החידוש והלא הכה"ג הי' אדם גדול בישראל והי' מפרישין אותו ז' ימים ומזרזין אותו ובמקדש וביוהכ"פ שכל ישראל¹⁶ [עושים תשובה] ומהו החידוש, אלא זהו החידוש שכה"ג במקדש וביוה"כ שהקנאה גדולה מאד מ"מ לא ראה כו' זהו הנס. וזהו כי ברח העם ואי' בתניא¹⁷ למה הי' להם לברוח והלא אם היו אומרים לפרעה שיניחם לעולם הי' מניחם שהרי הי' מוכרח, אלא שישראל היו משוקעים במ"ט שערי טומאה וצריכים לברוח מהרע שלא יומשך אחר הרע ח"ו. והבריחה הוא בתורה וכמ"ש פנו וסעו לכם צפונה וכ' במדרש הצפינו עצמכם בד"ת, וזהו דרך שלשת ימים נלך הוא לקשר ג' לבושי מחדו"מ בתורה.

וזהו שאמרז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אפילו אם אבן הוא נמוח וכתי' אם רעב שונאך האכילהו לחם, שונאך הוא היצה"ר, ומנוול פירש"י יצה"ר, האכילהו לחם היינו תורה. וזהו ענין החיפזון לברוח מהרע, ובשל"ה הקשה מהו המעלה דחפזון¹⁸ ועכשיו מתורץ מפני שצריכים לברוח מהרע. מ"מ כשאינם צריכים להחפזון הוא מעלה היותר גבוה, דהנה ענין החפזון הוא כמ"ש על בני גד ובני ראובן נחלה מבוהלת בראשונה, דבארץ כנען יותר טוב והם בחרו בעבר הירדן וזהו שא' יהושע טמאה ארץ נחלתכם, והנה העיקר החטא דאדה"ר הי' מה שנחפז להזדווג קודם השבת שאם הי' ממתין עד השבת הי' כל פריו קדש, אך אינו דומה דשם החטא שנחפז בזמן שאינו צריכין להחפזון, דאשר פריו יתן בעתו הוא עונת ת"ח, והוא נחפז להזדווג קודם זהו החטא, אבל כשצריכים חפזון הרי יש מעלה בחפזון שבורח מהרע, אבל לעתיד כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא יהי' חפזון¹⁹, ולכן חסידים הראשונים היו שוהין תשע שעות בתפלתן שעי"ז יש קיום להאהוי"ר. ובכלל הוא ההפרש בין צדיק לבינוני²⁰ דבינוני שיש בו רע צ"ל חיפזון לברוח מהרע אפי' בתפלה מפני מח"ז והבריחה הוא להתקשר בתורה, אבל צדיק גמור כמו חסידים הראשונים שאין בו רע א"צ חפזון, הגם שאמרז"ל זריזים מקדימין למצות היינו שהזריזות צ"ל קודם המצוה אבל עצם המצוה צ"ל במתון ובישוב הדעת.

והנה לע"ל הוא העלי' מחיצוניות הלב לפנימיות הלב או מבחי' כמים הפנים לאהבה דבכל מאדך, וזהו ומל ה' אלקיך את לבבך דהנה כתי' ומלתם את