רמט

עבירות ה"ה מניח לו עוה"ב אלא שמענישין אותו קודם הרי שאין עבירה מכבה עצם המצוה, אך הענין דהנה מהמצוה נעשה מקיף שמקרב את הנפש לאלקות, דהנה אנו אומרים המלך המרומם לבדו מאז⁴, שהוא מרומם ונשגב מגדר עולמות ואינו שייך שיהי' מקור לעולמות, והעולמות הם רק מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים, מלך שמו נקרא עליהם, ואח"כ אומרים אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו ד' מדריגות, דהנה תחילה אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו דהנה כללות העולמות הם משם והארה בעלמא והנשמה היא חלק ה' עמו וירדה למטה ומעורר ר"ר עלי' וזהו ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עוזינו היינו שמקבל עליו עול מלכות שמים וכמארז"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, ואח"כ אומרים ג' מקיפים פרטים צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו⁵ והם ג' עולמות בי"ע ג' לבושים מחדו"מ וג' מדריגות נר"ן שבנפש, ולכן במצות יש מצות שהם במח' כוונות המצות אם כיוון לבו יצא, ויש שהם בדיבור ורוב מצות הם במעשה, והמקיף פועל שיהי' מצוה גוררת מצוה שיעשה עוד מצוה, וזהו דכתי' והלך לפניך צדקיך וכבוד ה' יאספך, כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות כל המצוה הזאת, וכבוד ה' יאספך פי' שכבוד ה' מאסף ומקרב הנפש אל אלקות (הגה נראה שב' דברים פועל המקיף שגוררת עוד מצוה ומאסף הנפש אל אלקות עכ"ה) וזהו עבירה מכבה מצוה עצם המצוה אינו מכבה אלא מכבה המקיף, אבל תורה אפי' המקיף אינו מכבה.

עוי"ל עבירה מכבה מצוה כו' דהנה מה שהמצות נק' נר דרמ"ח מצות ותרין דרועין נק' נר⁶ והוא אהוי"ר והו"ע באתעדל"ת אתעדל"ע אבל תורה הוא אתעדל"ע שאינו תלוי באתעדל"ת ולכן עבירה מכבה מצוה אבל תורה אינו מכבה, דהנה כתי' אותי עזבו ותורתי לא שמרו ואמרז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזיר למוטב, הרי לא די מה שאינו מכבה אלא מחזיר למוטב והוא אור תורה ומה שהוא מאור זה מחזיר למוטב⁷. וזהו שהמצות נק' נר הגם שהם תר"ך עמודי אור זהו השרש שלהם אבל עצם המצות הם מצות המלך וכמאמר קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, והנה האדם מדליק את הנר וצריכים להמשיך בתוכו שמן ואור ופתילה, שמן חכ' אור כתר ופתילה יסוד והוא יחוד ו"ה.

ועתה צ"ל ענין החפזון⁸ דכתיב ואכלתם אותו בחפזון, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, מהו המעלה דחפזון ולעתיד לא בחפזון תצאו. והענין דהנה במצרים