רלו

שאפי' השם ג"כ נשגב ואינו מאיר ממנו רק הארה הודו על ארץ ושמים, שמים וארץ הם געה"ע וגעה"ת⁷ רק הודו וזיוו מאיר, אבל עצם השם הוא נשגב, אך מפני שהוא הארה משם לכן העונג הוא עונג נפלא עד אין קץ דכדאי כל יסורי גיהנום כו' מפני שהוא עונג נפלא, אבל מ"מ הוא רק הארה משם, אבל מצות הם מצותיו, דהקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, ושבת הוא שבת להוי', מועדי הוי', וגבי צדקה כתי' אני מדבר בצדקה, מדבר פי' מנהיגם כמו ידבר עמים, ונמשך מבחי' אני, ונק' מצות הוי' שממשיכים לש' הוי', הרי שהוא מדריגה גבוה שהם מצותיו, דג"ע הוא רק הארה משם ומצות הם מצותיו.

וע"י ההתבוננות זו יבוא לבחי' שמחה של מצוה שהוא פנימיות המצוה, דיש באברים חיצוניות האבר ופנימיות האבר שהוא חיות האבר, כמו"כ כשעושה המצוה בקרירות דרך מצות אנשים מלומדה הוא בחי' חיצוניות, אבל כשעושה אותה בשמחה הוא פנימיות. ושרש השמחה הוא מבינה דהוא אם הבנים⁸ שמחה, וכמ"ש כי אם לבנים תקרא, בנים הם ז"א ובינה נק' אם הבנים.

וזהו לכן אמור לבנ"י אני הוי', כשמאיר הוי' שהוא גילוי התורה אז והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. דהנה מצרים הוא מיצר הגרון שהוא מקום הדחוק שבאדם, דהנה הקנה הוא מחבר שיומשך ממוחין למדות, קנה חכ' קנה בינה, שממשיך ממוחין למדות, אך מיצר הגרון הוא שאינו נמשך ממוחין למדות, ושם ג' שרי פרעה קנה וושט ורידין⁹ הם שר הטבחים שר המשקין שר האופים והוא שנמשך אחר תענוגי עוה"ז ויש לו שמחה מזה. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שמאיר ממוחין למדות. וזהו שמצינו שמצרים [ויצ"מ] הם עיבור ולידה, דעיבור הוא העלם ולמעלה הוא משארז"ל בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה ואז דינים שורה, ולידה הוא גילוי, ובשעת יציאת הולד יוצא דם הוא שיוצאים הדינים.

והנה נת"ל דמצרים הוא מיצר הגרון¹⁰, וכתיב נחר גרוני שאינו מאיר הקול, דהקול ממשיך ממוחין למדות, אך נחר גרוני שאין הקול מאיר, וכתיב נאלמתי דומי' החשיתי שאין הדיבור מאיר, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שע"י הקול יומשך ממוחין למדות ולא יפסק, וכמ"ש קול גדול ולא יסף¹¹ ופי' בתרגום ולא פסק. דהנה כתיב קול דודי הנה זה בא מדלג, הנה זה בא שתמיד נמשך אך הוא בחי' מדלג, וזהו