רכב

והחרים ה' את לשון ים מצרים, ברביעי יהי מאורות וכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה, בה' כו'.

ובת"י מפרש באופן אחר והמכוון א', דכד חמי שלמה מלכא ברוח נבואה דיתחלק רחבעם וירבעם ויתחרב ביהמק"ד אי' כל היגיעות שיגעתי אני ודוד הכל הבל, וצ"ל מה שייך זה למה שנתחלקו כו' וא"ל לא הי' בהמק"ד חרב, ואיך אומר ע"ז הכל הבל. והענין דהנה נק' ע"ש יוסף⁴ כמ"ש נוהג כצאן יוסף, דהנה יוסף הוא ל' תוספת וכתיב ויגש אליו יהודה שצריכים אליו יהודה, דהנה יש ב' מיני המשכות א' בסוד שרש, עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף קור וחום יום ולילה לא ישבותו, והוא חק נתן ולא יעבור, ויש סוד תוס'⁵ שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, ומשל גשמי לזה הוא כמו עצם כתובה הוא מנה ומאתים, ותוס' כתובה הוא על כמה אלפים ורבבות, כמו"כ כאן תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר שיהי' ע"ד שיהי' לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, וזהו בחי' יוסף. והנה הכלי לבחי' זו הוא יהודה, דהנה יהודה הוא הודאה⁶, דאא"ס לית מחתב"כ וצ"ל הודאה, וזהו שבתפלה העיקר הודאה הודו לה', מודים אנחנו לך, לכן מאן דלא כרע במודים אינו קם כו' שאין לו גם בחי' הודאה זו, ויש מודים דרבנן שהוא הודאה על הודאה⁷ מודים אנחנו לך על שאנו מודים. וה"ה כמו מודים חכמים לר"מ, הגם שסוברים דלא כר"מ מ"מ מודים שדינו אמת, הגם שאינם משיגים למה הוא כן מ"מ מודים. כמו"כ באוא"ס אינו שייך השגה, מודה שכן הוא, איהי בהוד [שכל מה שאפשר להשיג צריכים להשיג, ומה שא"א להשיג צריכים], [דצריכים להשיג שיש, וצריכים] להודות⁸, וזהו שביוסף יש ג' אותיות השם עדות ביהוסף, וביהודה שם שלם, דאיהו דכשנמשך המשכת [אוא"ס] אלקות [הוא בנצח] גם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, והכלי לזה הוא יהודה. וצ"ל התחברות יהודה ויוסף אחד באחד יגשו⁹ למהוי אחד באחד, אחד דיחו"ע באחד דיחו"ת. אבל כד יתחלקון יוסף ויהודה ואז יחרב בהמק"ד, דבמשכן כתיב ואהי' מתהלך באהל משכן שהי' עראי, אבל בהמק"ד הוא קבע שלא יהיה שינוים, דמאיר מבחי' אני הוי' לא שניתי, אבל כד יתחלקון אזי יחרב כו', ולכן הכל הבל.