רכא

וראיתי אני שיש יתרון

בס"ד. ש"פ תרומה ט"ל, לפ"ק.

וראיתי אני¹ שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, ואי' במדרש תנא בשם ר"מ כשם שיש יתרון לאור על החושך כן יש יתרון לד"ת על דברי הבלים. וצ"ל והלא זהו הפי' הפשוט בהפסוק ומה מחדש ר"מ וקאמר תנא בשם ר"מ.

והענין דהנה כתי' ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, וצ"ל האיך אומר שלמה החכם במשלי ומותר כו', והלא האדם יש לו חכמה ומברר בירורים, ועל אכילה מברך תחילה וסוף, ולומד ומתפלל, ואיך אומר ע"ז שהוא הבל. והענין דהנה הבל אין פי' ע"פ פשוט אלא כו', דהנה שלמה אמר ז' הבלים, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ובקצרה יש בזה ג' שיטות, הזהר מפרש למעליותא שהוא ע"ד מ"ש וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהוא מדריגה גבוה, וכמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן שהוא הבל של תורה, ובזוהר אי' הבלא דעלמא קאים עלי', והוא משל כמו שההבל הוא עיקר קיום האדם מה שהוא מכניס הבל ומוציא הבל, וזהו מיתת חנק ח"ו שמונע התפשטות ההבל ועי"ז נחנק ח"ו, וכמו"כ בהבראם בה' בראם דהוא אתא קלילא דלית בי' מששא מ"מ יש בי' מעט הבל, והעיקר הוא הבל הלב² שנמשך בקול, וקול הוא כלול מאש מים רוח ונמשך לה' מוצאות, הקול מחבר ההבל עם הדיבור, וזהו הבל ה' ל"ב, ל"ב הם ל"ב פעמים ש' אלקים שבמע"ב דבעשרה מאמרות ברא הקב"ה את עולמו והוא דיבור ויאמר אלקים, וה' הם ה' מוצאות הפה, וזהו והלא במאמר א' יכול להבראות³ הוא ההבל טרם שנמשך לדיבור הוא מאמר א', והוא מ"ש כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם שהוא מוצא פי מקור הדיבור, הרי מפרש הבל למעליותא. והמדרש דרש לגריעותי' דקאמר כל מה שנברא בששת ימי בראשית ועל יום השביעי מאטערט מען זיך, הכל הבל, דבראשון נברא שמים וארץ כתי' שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד יבלה עש יאכלם, בשני יהי רקיע וכתי' ונגלו כספר השמים, בשלישי יקוו המים וכתיב