רי

אמר ריב"ל עתיד הקב"ה

)בפ"א ההתחלה) אמר ריב"ל עתיד הקב"ה¹ כו' ש"י עולמות שנא' כו' וצ"ל המספר דש"י. וצלה"ק תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף² שהיא ירידה עצומה, דהנשמה כמו שהיא למעלה כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו, ולמעלה אינו שייך עמידה ע"פ פשוט אלא שעמדה באהוי"ר וביטול לאלקות, דש' עמידה מורה על ביטול וכמו ויעמידם לעד לעולם פי' שעומדים בביטול, ומלאכים הם מחיצוניות הכלים ונשמות מפנימיות הכלים, הרי עמדה כו', וירדה למטה שצריכה לייגע עד אשר תעורר האהבה, ואף שיעורר האהבה אינו בערך כמו שהי' למעלה [דכתיב אשר עמדתי לפניו] הרי עמדה באהוי"ר, ולמטה הוא רק בשעת התפלה ואח"כ חולף ועובר, וניכר שבשעת התפלה הוא ג"כ שלא כדבעי הרי הירידה ירידה עצומה.

והענין דהנה כתיב טוב לי תורת פיך³ מאלפי זהב וכסף, אלפי הוא לימוד כמו אאלפך חכמה, וזהב הוא יראה כמ"ש מצפון זהב יאתה, וכסף הוא אהבה, וטוב לי תורת פיך כו' וצ"ל למה טוב לי, הלא לתורה צריכים ג"כ אהוי"ר דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ולמה טוב לי כו'.

והענין דהנה כתיב ביום חתונתו זו מ"ת, דכמו חתונה הוא יחוד חתן וכלה כמו"כ כדי שיהי' יחוד כנס"י עם הקב"ה הוא ע"י התורה, דתלת קשרין מתקשרין דא עם דא, והיחוד הוא יחוד עצמי דמאן דלא נסיב הוא פלג גוף דכתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, אז דוקא נק' אדם וכתי' אח"כ ויברך אותם דלית ברכתא שריא אלא באתר שלים ומאן דלא נסיב כו'. וכמו"כ למעלה נעשה היחוד עצמי לאשתאבא בגופא דמלכא. והענין דהנה אנו רואין בענין ההולדה שהוא בא מהמוח, ושם אינו שייך שיהי' בגשמיות כ"א הרגש רוחני, ואח"כ נתגשם ונעשה