רד

והענין דהנה אמרז"ל צמצם שכינתו⁵ בין שני בדי הארון, וצ"ל הלא בבהמ"ק הי' גילוי אלקות דבמקדש קוראין את השם ככתבו ובמדינה בכינויו, דההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב לאבא שאול, ובמקדש קוראין אותו ככתבו, ששם האיר שם הוי', וגם משה קבל נבואתו שם כמ"ש ונועדתי אליך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, ומהו הצמצום. אך הענין דהיא הנותנת דכדי שיהי' גילוי זה צ"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון, ארון הוא אור נו"ן⁶ וצ"ל צמצום, וזה"ע הוי' ועיקר הוי' הוא יו"ד שהוא חכ' והוא צמצום, ולכן יעקב שהשיג מקום המקדש אמר אכן יש הוי' במקום הזה.

והנה כדי שיהי' הצמצום הוא ע"י הביטול, דבמקום שבטל שורה אוא"ס, כמ"ש בסש"ב שמעתי ממורי שבחכ' השראת אחד האמת⁷ שהוא ביטול. ובעבודה בנפש האדם העיקר הוא הביטול דמוחין שהוא ביטול האמיתי, משא"כ הביטול דמדות כמו אהבה הרי יש מי שאוהב, וצריכים להמשיך מוחין למדות שיהי' התכללות המדות אהוי"ר וממילא יהי' הזזה בהמדות, מ"מ העיקר הוא הביטול דמוחין שהוא כח מ"ה. ומי שאין לו הביטול דמדות הנה יש ענפי המדות, נצח הוא ענף החסד וצ"ל נצחון שלא יהי' מופרד מאלקות ויהי' מקושר לאלקות, ובזה אינו שייך התבוננות דחסד הוא מצד ההתבוננות אבל נצח אינו שייך להתבוננות רק שיהי' מקושר ואל יהי' נפרד. ומי שאין לו גם זה הנה יש עוד בחי' והו"ע ההודאה שמודה שהוא כן אף שאינו מבין בשכלו שצ"ל כן מ"מ מודה שצ"ל כן, וזה אפ"ל לכאו"א לכן אמרז"ל מאן דלא כרע במודים אינו קם לתחה"מ, ובזה גופא יש מדריגות, הודאה, והודאה להודאה, וזהו מיד כשאדם עומד משנתו והוא אז ברי' חדשה אומר מודה אני לפניך היא המדריגה היותר נמוכה, ואח"כ אומרים הודו להוי', ואח"כ בסיום שמ"ע אומרים מודים אנחנו, וזהו מצד מדריגה שאינו שייך השגה, דתחילה אומרים ק"ש וברכת ק"ש שהוא השגה אך לית מחשבה תפיסא בי' כלל לכן אומרים אח"כ מודים אנחנו לך, וע"י הביטול שפועלים למטה גורמים למעלה שיהי' הצמצום.

והנה בסיום הקדושה יכולים לקבל גם סט"א, וזהו המבדיל בין קדש לחול, ומקבלים מאחורי העור של בחי' מל'. ועל לשון ע"ח שמקבלים מבין צירוף לצירוף⁸ בין נקב לנקב, דבעור האדם יש נקבים, מל' הוא (עולם) הדיבור ויש צירופי