קצג

וענין רישא דעשו, הנה כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, דעצם המשכן הי' עשר יריעות, אך חיפויו היו של יריעות עזים והיו י"א יריעות, וכן קטורת שהוא מדריגה גבוה הי' י"א סממני הקטורת וכדאי' בגמ' ואחד עשר סממנים היו בה, והם כנגד י"א כתרין דמסאבותא, וצ"ל דבכ"מ מצינו מספר עשרה כדאי' בתק"ז אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן, ובס"י אי' ע"ס בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, ובתורה מצינו ג"כ מספר עשר, עשה"ד, ועשרה מאמרות, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עה"ד מכוון כנגד ע"מ, הרי מספר עשר, וכמו"כ בשקל הקודש כתיב עשרים גרה השקל ומחצית השקל, וכאן מספר י"א.

והענין דהנה אנת הוא חד³ ולא בחושבן, דחושבן היינו כמו א' לגבי אלף, כמו"כ אלף לגבי אלפי אלפים, וא"כ גם א' יש לו ערך נגד אלפי אלפים שהוא חלק א' מאלפי אלפים וזהו חושבן, אבל אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בערך חושבן. ואח"כ אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן, ואי' בזהר והובא בעה"ק הוא אינון ואינון הוא, הוא אלקות ואינון ע"ס, ובאצי' הוא אינון ואינון הוא, וצ"ל איך מאוא"ס אחד ויחיד יתהוו נבראים בע"ג. והענין דהנה כדי שמאוא"ס אחד [ויחיד] ובל' החסידות הוא א"ס הבלתי בעל גבול יתהווה נבראים בע"ג, נתצמצם עד שיוכל להיות ממנו מקור הגבול, דאנת הוא שלימותא דכולא וכשם שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול שאם תאמר שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו, וכח הגבול הם ע"ס דאצי' שהוא מקור שנתהווה אח"כ נבראים בע"ג (ובפ"א ותכלית), והוא כח הא"ס, כן מפרש העה"ק את הזהר, ובזהר אי' בכלל שהו"ע רזא דשמא קדישא והוא מדריגה היותר נעלה, דעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שמו בגי' רצון, דכשעלה ברצונו שם יש ג"כ כח לגבול, ושם הם רק ז' שמות שאינן נמחקים ואח"כ נעשה מהם יו"ד שמות [והו"ע ציור אדם]⁴ והו"ע ג' מוחין וז' מדות וכמ"ש על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והלא אין לו גוף ודמות הגוף, אלא הו"ע ג' מוחין וז' מדות.

והנה את זלעו"ז עשה אלקים, וכמו שיש מדות אהוי"ר כו' בקדושה כמו"כ יש בלעו"ז, דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם שהם מדות שבלב שזונים אחריהם, בל"א מי וערט „⁵, והם ז' מדות רעות.