קפט

דק עד שנעשה קלישות הקו⁸ (ובפ"א, ואח"כ נעשה ממנו הה') וכמו שאנו רואין כשהמדה בתוקף אינו יכול לדבר⁹ עד שימעט המדה, וזהו גוף המדה, ומכ"ש המוחין שבמדה שאפי' גוף המדה צריך לימעט, משא"כ י"ה מהיו"ד נעשה הה' (ובפ"א, ונחשב לדבר אחד), לכן אי' בספרים שבתפילין צריכין לעשות הה' ראשונה משם הוי' תחילה יו"ד¹⁰ ואח"כ עושין ממנו הה'.

וזהו ונקבצו יהודה וישראל, יהודה הוא בחי' ו"ה, דאיהי בהוד דמל' מקבל כו', וישראל הוא בחי' ז"א מהחזה (ובפ"א מחצי) ולמעלה ששם מאיר הארת המוחין והוא באופן כמו מוחין, ועל לע"ל כתיב והי' אור הלבנה כאור החמה שגם הלבנה יהי' כמו בחי' שמש (הג"ה, שמש הוא בחי' ת"ת שהוא מחזה ולמעלה לכן לע"ל שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שמל' יתעלה ויהי' כמו תפארת אזי עכ"ה), ושמו להם ראש אחד, דעכשיו ת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ולע"ל יהי' כתר אחד לשניהם.

ומ"ש רא"ש אחד הוא דוד¹¹ כמ"ש קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' ועבדי דוד מלך עליהם, וכתיב ודוד עבדי נשיא להם, דעכשיו יוסף למעלה מבנימין דיוסף הוא צדיק עליון והוא מחבר עלמדאת"כ ועלמדאת"ג, שכל ההשפעות הם ע"י יוסף וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף, שהגילוים דיעקב הם ע"י יוסף (הג"ה. ע' מזה באריכות בבה"ז בפ' ויחי¹² על מאה"ז שופרא דיוסף כעין שופרא דרחל כו' עכ"ה) שדרך בו נמשך מעלמא עילאה לעלמא תתאה, הרי יוסף למעלה מבנימין, וראי' מזה גופא דאצל ירבעם שהוא משבט אפרים הי' י' שבטים, הרי הוא (מעלת) עשר, וכאן לא הי' רק ב' שבטים. אך לע"ל כתיב א"ח עט"ב שדוד יתעלה ויהי' הוא הראש (בפ"א וזהו כסא דמלכא דמשיחא רך"א לוגין גי' ארך). וזהו"ע שלמה, דשלמה ודוד הם אחד, מלך שהשלום שלו מל' שרשה מכתר ונמשך לה משרשה. וזהו האלף לך שלמה שמחזירים לו האלף.

ורש"י פי' האלף היינו שמחזירים לו הקרן, ומאתים היינו החומש שמוסיפין כדין מועל בקדשים. דבזה יש פלוגתא בגמ' ר' יאשיה אומר הוא וחומשו חמשה ור' יונתן אומר חומש מהקרן, ואף שאנו פוסקי' כר' יאשיה אך רש"י מפרש כמ"ד חומש מהקרן, ואנו נדבר כמו שפוסקין הוא וחומשו חמשה. (ובפ"א, והענין דהנה