קפח

שמים ז"א וארץ בחי' מל', ויסוד הוא המקשר אותם דדרך בו יורד ההשפעה מז"א למל', וידוע דכשאחד משפיע לחבירו ע"י ההשפעה נתקרב המקבל להמשפיע שע"י שיורד ההשפעה מז"א למל' עי"ז מתקרב מל' לז"א, וכמו"כ כאן ע"י שיורד המשכה מאוא"ס לנה"א עי"ז נדבק ונתקשר הנה"א באלקות עכ"ה).

והענין דהנה בפסוק זה רבו הפי', הת"י מפרש אלף קאי על י' שבטים שנפרדו משלמה בנבואת אחי' השילוני שא' שכל ימי שלמה יהיו הי' שבטים ואחר מות שלמה יפרדו ממנו, וכן הי', ונשאר יהודה, ובנימין נכלל ג"כ כו', וזהו מלכי יהודה. והענין דהנה י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה³ וכתי' ששם עלו שבטים שבטי י"ה, שנתעלו שיש להם שרש באצי' (ובפ"א ששרשם מי"ב גבולי האלכסונים דאצי'⁴) (הג"ה, דכאן מדבר מענין שלמה שהוא מל' דאצי' וכל כונתו כאן בעולם האצי' כמשית"ל, ולכאו' והלא י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה, לכן אומר שיש להם שרש באצי', עכ"ה).

והנה על לע"ל כתיב ונקבצו⁵ יהודה וישראל ושמו להם ראש אחד, הרי יהודה וישראל מדריגות מחולקות מ"מ יהי' להם ראש אחד. והענין דהנה יהודה הוא מ"ש הפעם אודה⁶ הוי', שהוא בחי' הודאה, הגם שאינו משיג מ"מ הוא מודה וכמ"ש מודים אנחנו לך, והו"ע השתחואה, ואף דהשתחואה הוא מדריגה גבוה (הג"ה דהשתחואה הוא ביטול מכל וכל עכ"ה) מ"מ הוא רק יחו"ת ד"ת (הג"ה, י"ל דהשתחוואה זו הוא כמו וצבא השמים לך משתחוים שהו"ע יחו"ת שמרכין ראשו עכ"ה), וישראל הוא ישר אל, לי ראש, שהוא בחי' ראש ומוחין והוא בחי' יחו"ע ד"ע. והנה כי לא מחשבותי מחשבותיכם, דאל דעות הוי', ד"ע וד"ת. ד"ע הוא כשכולא קמי' כלא חשיב וכל מה שלמטה מטה הוא אין שאינו נחשב לכלום, וד"ת הוא שכל מה שלמטה מטה הוא יש ולמעלה אין, וצ"ל חיבור יחו"ת ויחו"ע, דיחו"ת יתעלה ויהי' ג"כ כמו יחו"ע. וזהו שכ' בזהר למהוי אחד באחד, דעכשיו עלמא דאתכסייא עולם בפ"ע ועלמא דאתגלייא בפ"ע.

וזהו ביום ההוא יהי' ואי' בכהאריז"ל⁷ שיהי' ב"פ י"ה דעכשיו י"ה ו"ה, ועל לשון החסידות ו"ה הם דיבור ומדות וי"ה הם מוחין, ועכשיו הוא ו"ה (בפ"א, והדיבור מקבל מהקול) ה' מקבל מו', דאף דו' יש בראשו יו"ד, אך נמשך אח"כ קו