קנג

והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי זהו ברית התורה, וכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ וקאי על עבודת הקרבנות וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וארז"ל סולם מוצב ארצה דא כבש המזבח וראשו מגיע השמימה שריחן עולה לשמים וזה עמוד העבודה, וכתיב חסד ה' מעולם ועד עולם זה עמוד הגמ"ח.

ולהבין ענין עמוד העבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד, הנה ענין הקרבן ע"י שהי' מקריבין בהמה ע"ג המזבח הי' אש שלמעלה יורד ואוכל את הקרבן שז"ע המשכה מלמעלמ"ט, ובזהר איתא ארי' דאכיל קורבנין⁴, שהאש הי' בדמות ארי' כו'. ועכשיו תפלה כנגד תמידים תקנום, הנה ז"ע הקרבת נה"ב שתוכלל באש של מעלה בחי' אהבה רבה הבאה מלמעלה. ורמז דוגמת בחי' ירידת אש של מעלה שהי' בבהמק"ד זהו ח"י ברכות שבשמו"ע ברוך אתה הוי', ופי' ברוך אתה הוא המשכה והיינו שהוא המשכה מעולם עד העולם כמו ברוך ה' אלקי ישראל שהוא ההמשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלי' כן פי' ברוך אתה ה' שבשמ"ע הוא ג"כ המשכה מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי' כו'.

וביאור ענין עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי'⁵, הנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, רק שהברואים שבים מכוסים שהים מכסה עליהם משא"כ ברואים שביבשה, ועוד שהברואים שבים המה מקבלים חיות מהים באופן שא"א להם ליפרד מן הים כמשארז"ל דגים מיד שפורשים מהים מתים, והברואים שביבשה אפי' בחי' צומח אנו רואים שהארץ תוציא צמחה ואח"כ מפרידים התבואה מן הארץ ושוב אינה מקבלת חיות מן הארץ, וכ"ש בחי' החי והמדבר כו' הגם שמקבלים חיותם ממה שגדל מן הארץ וכמ"ש ארץ ממנה יצא לחם (איוב ך"ח ה'), עכ"ז ה"ה חיים באויר ושטים ע"פ המים כו'. משא"כ הברואים שבים המה מובלעים תמיד בים וא"א להם ליפרד כלל מן הים כו'. ובנפש האדם הוא בחי' מח' ודבור, דיבור הוא בחי' עלמא דאתגלי' שנפרד ונגלה לזולתו, אבל בחי' מח' הוא מכוסה כו'. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו והיינו ששרשו הי' מבחי' עלמא דאתכסי' רק שנשפל למטה בעלמא דאתגלי', ולכן אמר כבד פה וכבד לשון אנכי⁶, כי ענין הדיבור הוא בחי' עלמא דאתגלייא ושרשו הי' מבחי' עלמא דאתכסי', ולכן אמר כבד פה שמצד שרשו בעלמא דאתכסי' הוא כבד פה כו'. ולזאת זהו ענין מדרגת הכהן שעבודתו היא להמשיך