קנא

והנה בגמ' סוטה הנ"ל המשילו מ"ש ותורה אור לבחי' אור היום, שאמרו שם עלה עמוד השחר ניצול כו' שקאי על זכות התורה ע"ש. לכן בזה י"ל לפי שהתורה נק' אור שהוא אור היום, לכך כתי' בה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, מצוך הוא לשון התחברות, שהוא מחבר בחי' יום, שהוא ממשיך ומחבר בחי' יום שיהי' אור הלבנה כאור החמה. ולכך התורה היא למעלה מן הזמן שכל המצות הם בבחי' זמן¹⁰ כמו למשל מצות סוכה הוא בזמן סוכות אז הוא מצוה, וכן מצות מצה בפסח דוקא הוא מצוה, משא"כ בשאר ימות השנה אינו מצוה כלל, והוא מפני שהמצות הם בחי' מצות המלך, הגם כי בשרשם תרי"ג מצות וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור¹¹ בחי' כתר, עכ"ז עיקרם במל'¹² שהוא שרש ומקור הזמן מלך מלך ימלוך. משא"כ התורה היא למעלה מן הזמן שאם הוא עוסק אפי' בשאר ימות השנה בלימוד מצות סוכה הוא ג"כ מצוה כמו בזמן סוכות, רק שדבר בעתו מה טוב, אבל לענין המצוה הוא שוה כלומד הלכות סוכה או הלכות פסח בשאר ימות השנה כמו בסוכות או בפסח כו', והיינו לפי שהתו' הוא בחי' יום שגם הלילה נעשה יום. ולכן הכל מודים שמ"ת הי' בשבת, ובשבת לא נא' בתורה במע"ב לילה, שרק עד יום הששי נא' ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, וכמארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"א ל"ו שעות שמשה אותה האורה, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, א"כ גם הלילה הי' יום ממש כו', ולכן מובן קצת שגם בתורה שלמטה שניתנה בשבת יש כח זה. והגם שבמצות כתי' ג"כ והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' מצוה אתכם היום, עכ"ז עיקרם במל' שהרי הם מלובשי' בזמן דוקא, וכמ"ש בתשו' הרשב"א שהם מלובשי' בזמן ומקום וכלים¹³, משא"כ לימוד התורה הוא למעלה מן הזמן. וי"ל שלכן למי שהוא פנוי מעסק צ"ל הלימוד יומם ולילה כמ"ש והגית בה יומם ולילה, א"כ ה"ז למעלה מן הזמן. וזהו מ"ש כימי השמים על הארץ¹⁴ כו', ולפי שלע"ל הלילה יהי' יום לכך לא יהי' הנס עובר כו'.

ועוי"ל שיש הפרש בין יצ"מ ללע"ל¹⁵, זהו ע"ד ההפרש בין קומה ה' למנוחתיך ובין קומה ה' ויפוצו אויביך¹⁶, שיצ"מ הי' ע"י מלחמה, וכמ"ש וחמושים עלו בנ"י