קמד

[אור לארבעה עשר]

בס"ד. (שבת חוה"מ פסח. ט"ל).

[tochen_begin]והנה יצי"מ כו' אור לארבעה עשר (ב)[tochen_end]

[zman_begin]שחוהמ"פ[zman_end]

והנה יצ"מ לפי שנמשך ע"י ש' אלקי' ולכך נמשך ע"י בשר ודם ע"י משה לכך נק' יצ"מ בשם נר, כמו שנר הוא שאדם מדליקו ולכך הי' הנס עובר, וזהו שאמר אור לארבעה עשר¹ בודקין את החמץ לאור הנר.

אך לפי"ז יש להבין מ"ש כי נר מצוה ותורה אור² שהמשיל את המצוה לנר, שהרי ידוע שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור, ולכך לע"ל יהי' מעשה גדול³, וא"כ למה נק' המצות בשם נר. אך הענין הוא דהנה איתא בגמ' סוטה את זו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי כי נר מצוה ותורה אור המשיל את המצוה לנר והתורה לאור, לומר לך מה נר אינה מגינה לעולם אלא לפי שעה, כך המצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. והיינו כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק פרטי מצות יש שאוכל פירותיהם בעוה"ז, משא"כ ות"ת כנגד כולם שנמשך למטה ג"כ בהאי עלמא, וזהו מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה דהיינו שהגנה למטה אינה נמשך אלא לפי שעה, לפי ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל שרש המצות הם באמת בחי' תר"ך עמודי אור.

עו"ש ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. ואין לומר שעבירה מכבה את המצוה עצמה⁴ שהרי אינו מחשבי' מצוה כנגד עבירה, כי מי שיש בידו מחצה זכיות ומחצה עוונות הרי זה מנוחלי עוה"ב, אלא שנפרעים ממנו על עוונותיו ואינו מאבד זכיותיו ח"ו. אלא הענין הוא כך דהנה ע"י כל מצוה נמשך הארה על הנפש בבחי' או"מ שמקיפו שלא יהי' נפרד מאלקות, והיינו ע"י קבלת עומ"ש ועול מצות, וע"י בחי' התעוררות רחמים שמעורר על נפשו, כאשר יתבונן איך שהמלך המרומם לבדו מאז פי'⁵ שהוא ית' מרומם ונעלה מגדר עלמין מאז היינו כמו קודם שנבה"ע, כי כלליות ההתהוות דבי"ע הוא מהארה לבד שהוא מה שנק' מלך לבד