קלב

זהו מצוה מפורסמת ומושכלת, וע"כ צ"ל זריזין מקדימין. אך הקושיא א"כ אמאי לע"ל כי לא בחפזון תצאו כו', ע"כ צ"ל נהי דזריזין מקדימין למצות מ"מ מעשה המצוה עצמה צ"ל בשובה ונחת הפך החפזון כענין דברי חכמים בנחת נשמעים, והפסוק הוא בישעי' סי' למ"ד ט"ו כי כה אמר ה' קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטח, ושובה ונחת הוא ענין השקט ומנוחה.

וא"כ זהו מעין ההפרש שנת' במ"א ע'פ הזהר פ' ויצא דקמ"ח ע"א ההפרש בין קומה ה' ויפוצו³⁷ אויביך שזהו ע"ד הוי' איש מלחמה, ובין קומה ה' למנוחתיך שהמנוחה הוא ענין היפך המלחמה, וכמו בימי שלמה שהי' איש מנוחה לפי שמרוב הגילוי שהי' בבהמ"ק היו כל האומות בטלים וכפופים כו' וא"צ למלחמה. ועד"ז ההפרש בין יצ"מ שנא' וחמושים עלו בנ"י מאמ"צ ופרש"י אין חמושים אלא מזויינים, ובירושלמי פ' במה אשה על המשנה לא יצא האיש בסייף כו' וחמושים עלו בנ"י בחמשה כלי זיין³⁸, אבל לע"ל נא' וכתתו חרבותם לאתים ולא ישאו גוי אל גוי חרב כו', א"כ הגאולה לא יהי' ע"ד מלחמה כמו ביצ"מ שנא' הוי' איש מלחמה כי ה' נלחם להם במצרים, אלא ע"ד בשובה ונחת תושעון, וזה נמשך ע"י כי הולך לפניהם ה' אני בעצמי שלמעלה מבחי' אני וב"ד כו', לכן א"צ למלחמה כלל כי הרים כדונג נמסו מלפני ה'. וע' בעה"ק חלק העבודה ר"פ ל"ו מענין בשובה ונחת תושעון. וע' מפסוק זה³⁹ בישעי' סי' למ"ד ט"ו, בסנהדרין פרק חלק דצ"ז ע"ב, ירושלמי תענית פ"א, מד"ר פ' בא ט"ו קל"ג ג' קלד"א קסח"א, פ' ויקרא רכ"ד ד', פ' נשא ספ"ז, בקהלת צד"ד, ילקוט ח"ב סח"א, של"ה סט"ב רלג"א שנ"ב ב'. והנה ההפרש בעבודה בין מלחמה ובין מנוחה זהו עצמו ההפרש בין בינוני ובין צדיק גמור, וע' באגה"ק סי' י"ב בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום.

ט) בסנהדרין פ' חלק דצ"ז סע"ב כתנאי ר' אליעזר אומר אם עושין תשובה נגאלין, אמר לו ר' יהושע והלא נא' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומע"ט כו' א"ל ר"א והלא כבר נא' בשובה ונחת תושעון. מוכח דפי' בשובה ונחת היינו תשובה ומע"ט, וכן פי' בהדיא במד"ר פ' בא פט"ז משכו וקחו לכם צאן הה"ד בשובה ונחת תושעון, היינו משכו ידיהם מע"ז זהו בשובה שישובו לה' ית', וקחו לכם צאן לקרבן פסח זהו ונחת ע"ד ריח ניחוח, ופרש"י נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובמד"ר פ' ויקרא פ"ג דקס"ח ע"פ טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל, טוב מלא כף נחת זה יום השבת, ממלא חפנים עמל אלו ששת ימי