קל

הלב לפנימי' הלב ומאהבה כמים הפנים לפנים לבחי' ובכל מאדך לא יצטרך לחפזון ומנוסה. וכן למעלה עילוי השכינה לא יצטרך לחפזון, וכענין יוה"כ שאין שליטה לסט"א אומרים בשכמל"ו בקול רם. והנה עיקר חטא עה"ד זהו שאדה"ר הי' נחפז בזווגו עם חוה בערב שבת ולא המתין עד ליל שבת³², מיהו לא דמי ששם לא הי' בעת הנצרך כי אשר פריו יתן בעתו זהו בלילי שבת, וכאן הי' בעתו מ"מ בחפזון.

[kitzur_begin]קיצור סעי' ה', ועכ"ז אף שלפי העת הי' צ"ל חפזון ולא סגי בלא"ה, עכ"ז אין זה שלימות, דהרקנטי כ' דהחפזון דומה קצת להלעיטני כו'. ודוגמא מ"ש רש"י ע"פ בן נעות המרדות בש"א סי' ך' פסוק ל' כשחטפו בני בנימין מבנות של שילה כו' עד שבאת היא בעצמה כו'. והוא ההפרש בין בינוני לצדיק, חסידי' הראשוני' היו שוהים בתפלתם, משא"כ בבינוני צ"ל לפעמים חפזון מחשש מח"ז והרהורים כו'. [kitzur_end]

ו) ובמכילתא מביא ראי' שהחפזון הי' חפזון דשכינה כנ"ל אות ד' מפסוק קול דודי הנה זה בא מדלג, משמע שגם מעלמא דדכורא הי' ג"כ כעין חפזון, והיינו משום מ"ש בזהר ויקרא ד"ד ע"א בפי' דודים דתאיבין דא לדא, והדילוג הי' ג"כ מטעם חשש יניקת החיצוני' שימנעו גילוי סוכ"ע בממכ"ע, וזהו ופסח ה' על הפתח, פתחי לי אחותי. וכ"ז החפזון שייך בבחי' דודי' ששם יש מקום ליניקת החיצוני', משא"כ בבחי' ריעים ונהר יוצא כו' שם א"צ לחפזון ומנוסה כי אין שם מקום לחשש יניקת החיצוני'. ודוגמא זו בעבודה בצדיק גמור שכבר נהפך הרע, והעילוי רק שיאיר בו בחי' מזלי' ועי"ז תורתו אומנתו, וע"ד בחד קטירא אתקטרנא בי' בקוב"ה.

[kitzur_begin]קיצור סעי' וא"ו, חפזון דשכינה קול דודי כו' מדלג, דודי' דתאיבין דא לדא, ופסח הוי' על הפתח, פתחי לי, משא"כ בבחי' ריעים אין שייך יניקת החיצוני'.[kitzur_end]

ז) והנה לע"ל כתי' ביום ההוא יהי' שבחי' ו"ה יהיו תרין ריעין כמו י"ה והיינו ע"י ואת רוח הטומאה אעביר והיחוד יהי' לקבל פנימי' התורה שממו"ס המאיר ע"י יסוד אבא, והיינו ע"י הרצוא לא בשביל ליפרד מהרע שזה אינו שייך וא"צ אחר שיעביר רוח הטומאה, אלא ע"ד ועמך לא חפצתי בד"ה כי תצא דרוש השני³³, וא"כ א"צ חפזון ומנוסה, והמעלה שההעלאה יהי' ע"ד שוהים בתפלתם ואשה מזרעת תחלה ואח"כ בא האתעדל"ע וזהו השיהוי, ואז וילדה זכר, והיינו שעי"ז יומשך הטפה מפנימיות אבא שבו מאיר פנימי' עת"י, משא"כ עכשיו נמשך רק מחיצוני' אבא נובלות חכ' שלמעלה תורה כו'.