קכז

ע"פ ויאמר משה מי אנכי כך אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה עכ"ל, והמכוון הי' שמשה רצה שיצ"מ יהי' ע"ד שיהי' לע"ל אל הוי' ויאר לנו שלא ע"י בשר ודם ואזי לא יהיו חוזרים ומשתעבדי'. וזהו ג"כ ההפרש בין נר לשמש, שהנר הוא מה שאדם מדליקו, משא"כ השמש הוא פעול מאני הוי' לא שניתי, וגם כי השמש אין בו שינוים.

ויש להעיר ג"כ מפסוק כי נר מצוה ותורה אור שנמשל המצוה לנר והתורה לאור כי נר הוא מל' המאיר בבי"ע, והיינו שענין הנר הוא דבר שאין לו אור מצד עצמו רק שהאדם מדליק אותה בשמן ואור ופתילה והיינו שהאדם ממשיך האור במל' שהמל' נק' סיהרא דלית לה מגרמה כלום רק שממשיכי' יחוד שמשא וסיהרא, וע' בת"א פ' מקץ ע"פ כי אתה נרי¹⁹ היינו המשכת האור במל' ע"ד יחיד חי העולמי' מלך והיינו ע"י ארוממך אלקי המלך כו' ע"ש, והנר אין לו קיום לעולם כי הרי זו"נ נק' דודים דתאיבין דא לדא ולא משתכחין תדיר בזח"ג פ' ויקרא ד"ד סע"א, וע' פרד"ס ערך נר. אבל אור הוא ת"ת שבו האור תמיד ואינו נצרך לאתעדל"ת שידליקו, ואור הוי' הוא אור ע"ק המאיר בז"א, וע' בפרד"ס ערך אור, וע' בלק"ת בד"ה ואתחנן אל הוי'²⁰ ההפרש בין מצוה ובין תורה, שהמצוה הוא המשכת אתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת דוקא, אבל התורה היא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. ומזה מובן מה שהמצוה נק' נר והתורה אור. וזהו שארז"ל במס' סוטה פ"ג דכ"א א' את זו דרש ר' מנחם בר' יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה כך מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם כו', ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, היינו מצוה יחוד ו"ה והוא לשעה כי לפעמים מתפרשין דא מן דא כנ"ל, וזהו עבירה מכבה מצוה כי ע"י עבירה גורם דת"ת אסתלק מהמל' ובפשעכם שולחה אמכם, אבל תורה מחו"ב נפקת שהם תרדל"מ כי שם מאיר ע"ק אני הוי' לא שניתי כו', לכן אין עבירה מכבה תורה כי אין מגיע כלל הפגם שם. וע' בבה"ז פ' תצוה בד"ה גבי איהי קיימא