קיד

המשיך בחי' ע"ס דאצי' בחי' אדם, שאצי' אינו כמו בריאה, שעולם הבריאה היא בריאה יש מאין, אבל אצי' הוא הפרשת הארה¹⁶ בחי' אדם, וע"י הביטול בבחי' מרכבה המשיכו בחי' אצי'. ובדרך פרט הנה אברהם הי' מרכבה למדת החסד, ויצחק מדת הגבורה כמ"ש ופחד יצחק, ויעקב הי' כלול משניהם. וזהו מ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, פי' ישראל לסגולתו כי מה שממשיכי' נש"י ע"י המצות הוא בדרך סגולה כמ"ש והייתם לי סגולה, כמו שענין הסגולה שאין יודעי' איך פועלת פעולתה¹⁷, כמ"כ ע"י המצות דמניחי' תפילין נמשך עי"ז ד' מוחין הגם שאינו מובן, ולכן נק' בשם סגולה. אבל האבות הן הן המרכבה שהיו בטלי' אליו ית' בבחי' עבודה כו', וזהו כי יעקב בחר לו י"ה ויש בזה ב' פי'¹⁸, הא' שיעקב בחר לו י"ה, והב' שי"ה בחר ליעקב כו'.

אך הנה עכ"ז מאחר שעבודת האבות הי' מצד בחי' הביטול שלהם לבד לכן לא המשיכו כ"א בחי' ש' הוי' שהוא מקור להתהוות, כי ביטול הנברא אינו יכול להגיע כ"א לשרש התהוות הנבראי'¹⁹, אבל במ"ת ע"י המצות גשמיות המשיכו מבחי' ש' הוי' דלעילא. וזהו מתן תורה שבחי' זה הוא בבחי' מתנה²⁰. וגם כי עשי' לעילא, שדוקא ע"י עשי' גשמי' ממשיכי' ממקום גבוה יותר וכמ"ש וה' פקד את שרה ויעש ה' לשרה, פי' וה' פקד וה' הוא ובית דינו, אבל ויעש ה'²¹ שהעשי' הוא בחי' איהו בלחודוהי, וכמו"כ לע"ל נא' עדן עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה כו' יעשה דוקא, כי עשי' לעילא, וכמו עד"מ באדם הנה העיקר הוא המעשה, שהדבור אינו עדיין שלימות הענין, אבל כשעושה איזה דבר הלא דבר הוא, ועד"ז יובן למעלה שע"י עשיית המצות גשמיי' עי"ז דוקא ממשיכי' מבחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מבחי' ש' הוי' שמקור להתהוות כו'.

ולהבין כ"ז בתוס' ביאור, הנה כתי' (תלים קי"ג א') הללוי' הללו עבדי הוי' הללו את שם הוי', וכהנה רבות, ופעם נא' מי כמוכה כו' נורא תהלות, פי' שיראי' להללו²² כו'. אך הענין הוא, דהנה פי' ל' הלל יש בו ב' פירושי', הא' ל' הלל