צג

ביאור הדבר הוא, בהיות הנשמו' נמשכי' ממח' עילאה היא החכ' שמאין תמצא כידוע לי"ח שהחכ' דוקא נמשכה מאין המוחלט, שאין לה ערך כלל אל מקורה האין האמיתי, שהוא בחי' יש הנמשך מהאין שאין להם ערך ושייכות זל"ז בהדרגת ההשתל' כלל שלא הי' באפשרי להתמשך היש מהאין ע"פ הדרגת ההשתלשלו' מאחר שאין ערך ויחוס ביניהם כלל, כ"א המשכתה מהאין הוא שלא כדרך השתל' כו', משא"כ מחכ' ואילך הוא סדר ההשתלשלות עילה ועלול בהדרגה וסדר דהיינו שבינה נמשכה מחכ' והמדות מבינה והמח' מן המדות והדבור מן המחשבה כו' שזהו נק' בחי' המשכה יש מיש שיש להן ערך ושייכות זל"ז (שכמו שיש ערך המדות אל הבינה כך הוא ממש ערך הבינה אל החכ' כמ"ש במ"א⁴), משא"כ המשכת החכ' מלמעלה מן החכ' היא שלא כסדר ההשתל' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, ולכן הנשמו' שעלו במח' עילאה שנמשכה מאין כנ"ל יורדי' למטה להתלבש בגופי' גשמיים ולהוליד בנים ובני בנים כו', שכח המוליד שנמצא באדם הוא שמהוה אדם אחר מאין ליש ממש הוא מצד שרש נשמתו שנמשכה ממח' עילאה שמאין תמצא לכך יש בו כח כזה להוליד ולהתהוות נשמה אחרת מאין ליש ממש שהיא בחי' התחדשות גמורה, וזהו נמצא בהנשמו' מצד שרשם הגבוה מאד נעלה שעלו במח' לפניו שהחכ' מאין תמצא שזהו כח אור א"ס ית' בעצמו שכשמו כן הוא לחדש חדשות אין קץ בבחי' א"ס ממש, וזה הכח ניתן בהנשמו' ג"כ שיהי' נמצא בהן כח המוליד להוליד חדשות ממש מאין ליש ממש, משא"כ המלאכי' שנמשכו מדבר ה' ורוח פיו ית' שהדיבור הוא בחי' יש ממש, לכך אין באפשרי להן להוליד מאין ליש מלאכי' אחרי' כו' כ"א כמו שנתהוו מדבר ה' ית' כך יעמדו לעולם במעמד ומצב א' להיות כאו"א נפרד בפ"ע כו' (כמ"ש במ"א ע"פ וכנפיהם פרודות⁵ וגו' ע"ש), כמו עד"מ בנפש האדם כשהדבור יוצא מפיו בהתחלקו' ופירוד אותיות הדבור זמ"ז אין להשיבם עוד וא"א שיתהוה מדבור א' שיצא מפיו עוד דבור אחר כו', שכיון שיצא הדיבור מפיו ונעשה נפרד כך יהי' כמו שהוא ואינו יכול לחדש עוד כלל, משא"כ המחשבה נובע תמיד מן השכל חדשות כו', כמ"כ עד"מ למעלה המלאכי' שנמשכו מדבר ה' ית' אינם יכולים לחדש ולהוליד מלאכי' אחרי', כ"א כמו שנמשכו כאו"א לפי מזגו ותכונתו מצרופי אותיות הדבור, כך יעמוד לעולם נפרד בפ"ע ואין לו התחברות עם השני, כמו שאין התחברו' לדיבור אחד אל חבירו.

וזה"ע מצות השמחה לשמח החתן כו', דהנה ידוע שהשמחה היא באה על דבר הנעלם שנתגלה מהעלמו לידי גילוי ממש דוקא כמ"ש במ"א⁶, ולכן