עה

שמע ישראל כו' (ד)

בס"ד. (ש"פ וארא, ט"ל).

[tochen_begin]טעמה כו' לא יכבה בלילה נרה[tochen_end]

[zman_begin]וארא[zman_end]

שמע ישראל ה' כו' ואהבת כו' ובכל מאדך, והיו הדברי' האלה כו', והקשו המפרשים למה א' בפסוק ראשון ג' שמות רצופי', שלכאו' לפי נושא הענין כפשוטו הי' די אם הי' אומר ה' אלקינו אחד, ולמה כפל ש' הוי' באמרו ה' אלקינו ה' אחד, ומה בא להשמיענו בזה. וגם צ"ל אמרם ז"ל ע"פ והיו הדברי' האלה שבד"ת הכתוב מדבר, והיינו כי א"א לפרש שקאי על מצות ק"ש שהרי היא רק פעמי' ביום לבד, ומהו שא' בשבתך ובלכתך כו' שכפשוטו משמע תמיד שזה אינו שייך בדבר שמצותו פעמי' במעל"ע, אלא שקאי על ד"ת שעיקר מצותה הוא כמ"ש והגית בה יומם ולילה, ולכן ארז"ל בסוף מנחות בענין לימוד שארי דברים בשעה שאינו לא יום ולא לילה ע"ש, רק שלבעלי עסקים די בפרק א' שחרי' ופ"א ערבי', (ועמ"ש בהגהות לד"ה כתפוח בעצי היער¹, שאין ההמשכה שוה למי שעוסק בתורה תמיד), אמנם עיקר מצותה הוא תמיד שע"ז שייך לו' בשבתך כו', ולכן אמרו שבד"ת הכתוב מדבר, אך לכאו' אינו מובן מ"ע לבכל מאדך שנת' במא' הקודמי' שזהו בחי' רעו"ד לדבקה בו שלמעלה מהגבלת הכלי' ומהו שייך לתורה שבא כל דבר בהגבלה את זה תאכלו, וזה לא תאכל כו' עד"מ, וכן כל דיני התו' הכל הוא בהגבלה כשר פסול טמא טהור איסור והיתר כו'.