עא

ואהבת כו' (ג)

בס"ד. (ש"פ ויחי, ט"ל).

[tochen_begin]חופה (ואח"כ) קדושין כו' צדיקים ובעלי תשובה[tochen_end]

[zman_begin][ויחי][zman_end]

ואהבת כו'¹ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, הנה בפי' ואהבת יש ב' פי', הא' ל' ציווי, והב' לשון הבטחה, שסופך לבוא לידי אהבה כו', ועל פי' הא' ל' ציווי הקשו האיך שייך ציווי על אהבה² הלא היא מדה שבלב, והתירוץ ע"ז הוא שהציווי הוא על ההתבוננות שכאשר מתבונן בפסוק שמע כו' איך שה' אלקינו הוא ה' אחד בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם וכאמרז"ל כד אמליכתי' כו' עי"ז ממילא יבוא לידי אהבה. ולכאו' אינו מובן למה בא הציווי כ"כ או ההבטחה שסופך לבוא כו' הלא הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת לפניו כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שנת' בד"ה אריב"ל³ שפי' וענין העמידה ז"ע תוקף ביטולה באהוי"ר ע"ש, וה"ה רגילה בזה, ולמה צריכי' ציווי כ"כ ע"ז, וכ"ש ענין ההבטחה שסופך לבוא לידי אהבה.

אך הענין הוא שנת' שם בענין טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, זהב וכסף זהו יראה ואהבה שהיתה הנשמה רגילה שזהו פי' אלפי ל' לימוד כו' עם היות שמתמעטים ע"י התלבשותה בגוף עכ"ז טוב לי תורת פיך, שעי"ז באה לאשתאבא בגופא דמלכא, ע"ש בענין בדומה לו, עתידי' שיקראו ע"ש של הקב"ה שיהי' שמם הוי', שי"ל שזהו עוד יותר ממה שהקב"ה קרא ליעקב אל, שהוא נהירא דחכמתא, ל"א נתיבות חכמה שזה הי' קודם מ"ת, והמצות שקיימו האבות ריחות היו כאמרם